מרסל פרוסט הידוע, נדרש ל3000 עמודי ספר ויותר ממחמש עשר שנות כתיבה, כדי ללכת בעקבות הזמן האבוד ולא השיג אותו.
אני מצאתי את הזמן האבוד והחזרתי אותו אחרי ארבעה חודשים בלבד! ואחרי תהיות וטעויות של רופאים אורתופדים.
איך זה קרה?
בסוף אוקטובר שנה שעברה קרסתי ושברתי עצמות בכף רגל ימין. לקח לי כארבע חודשי השתקמות כדי לשוב ולעמוד על רגלי. והנה, ואין זה פלא, לפני כשבוע קרסתי / החלקתי ושוב נשברו חלק מאותן עצמות בכף רגל ימין!
התוצאה אותו הדה ז'אבו! שוב לעבור את אותו תהליך, ושוב חזרה על אותם ארבעה חודשי שיקום מעצבנים!
 |
| דמניוק |
אז איפה טעה אותו מרסל פרוסט?
הוא טעה בכך שקודם לכל, הוא היה בריא ולא סבל מבעיות אורתופדיות, אחר כך, בכך שהיה עשיר כקורח, ולכן הזמן לא ממש שיחק תפקיד בחייו השבעים והמדושנים. ומעל לכל הוא טעה בכך שהתייחס לזמן כמכלול נטול משמעות, במקום לפרוט אותו לפרוטות קטנות ומשמעותיות. כי מי שמנסה לעקוב אחרי המכלול לא יבחין בפרטים הקטנים שבתוכו, שאחריהם ניתן לעקוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה