תגובה לבלוג של אליקים העצני ב- NEWS1
אסטרטגית ההשרדות הציונית במאה השנים האחרונות הייתה ברורה
והניבה תוצאות ממשיות, זאת אסטרטגיה "גלותית" שמהותה הענות על הגנת "הפריץ". היה תימהוני אחד באירופה רומנטיקן תלוש, שהאמין והטיף נגד האסטרטגיה הזאת קראו לו זאב ז'בוטינסקי, הוא האמין שהעם היהודי מסוגל להיות בעצמו "הפריץ", אך למזלנו ההיסטורי המנהיגים הפרגמטים בלמו אותו ואת רעיונותיו האוטופים ההרפתקנים. ההשענות על "הפריץ" בפלסטינה א"י הייתה ונותרה השענות על מעצמה מערבית אחת מתוך כמה בזמן כזה או אחר.
מאה שנה זה עבד מצוין ואפשר לציונות לייצר ולנצל הזדמנויות היסטוריות לזינוקים נחשוניים שהביאונו עד הלום.
אלא "שניניו" של אותו ז'בוטינסקי מאחז העינים, לא חדלו מחלומותיהם ומאשליותיהם, ואליקים הוא אחד מהם, הם לא מסוגלים לקבל את המציאות שמדינת ישראל היא לא יותר ממדינת חסות, לעתים מבריקה ולעתים נועזת, שידעה לתמרן את עצמה בזהירות ובתבונה מול "הפריץ" התורן שקיבל עליה את חסותו.
לאליקים ודומיו ממשיכי ז'בוטינסקי ונתניהו בתוכם, נעימה האשליה שמדינת ישראל היא בעצם "מעצמה אזורית" מין פריץ קטן שיכול להפוך גם לפריץ גדול, למרות שכל אבחון אובייקטיבי נקי מרגשנות וחלומות, יראה שבעיקר מהבחינות הפנימיות שלה, אין למדינת ישראל נתונים מספיקים המתקרבים "לפריץ קטן"...
אלא שבנימין נתניהו שהוביל את מסע ההתנגדות לאוסלו באמצעות הרחוב מחוץ לפרלמנט ששיאו הביא את רצח רבין הי"ד, והיום כראש ממשלה אוחז בשאריות אוסלו "כבקרנות המזבח" כי אין לו דבר אחר לאחוז בו, עומד היום מול "קיר הברזל" של המציאות הטופחת בפניו והולך ומאבד את תמיכת "הפריץ" המערב. הוא נאלץ ליצר מצג שווא של מדינת ישראל כפריץ. נתניהו נדחף בדרכו הידועה לכבות שרפות, ומאולץ על ידי המציאות הכוזבת שייצרו הוא ותומכיו לשנות את אסטרטגית השרידות בת מאת השנים שבנתה בעמל בדמעות וביזע הציונות השפויה. מה שבגין הגלותי, הז'בונטיסקאי המוצהר, הבין באיחור רב ותיקן ככל שיכל, מה שאריק שרון הצבר האופורטוניסט הבין לאחר שהרבה לקלקל לאורך שנים, וניסה לתקן באחרית ימיו, בנימין נתניהו שאינו מסוגל לנסות אלא רק "לכבות", אולי מבין אבל צריך "לשרוף לו את הבית" כדי "לאפשר לו לקום ולכבות את השרפה"...
כך מוצא עצמו נתניהו "הפריץ קטן" והכוזב "מעצמה עולמית שמינית" משחק באשליות, מתנתק בהדרגה מהמערב משחק "בנדמה לי" מול פוטין במגרש של הגדולים, ומאפשר לפוטין לאיים בעתיד על יכולותיה האוויריות ההתקפיות של ישראל ולחסום או למנוע הרתעה ישראלית אפשרית מבלי לקבל אישור מוקדם מפוטין. אם על אובמה יכול היה נתניהו לפחות ללחוץ באמצעות הקונגרס, איך ועם מה יוכל ללחוץ על פוטין???...
העיקר שנתניהו מרגיש בינתיים כמו פריץ קטן. ואליקים יכול להמשיך לקדש את סלעי קיומנו ולהשלות את עצמו שהנה סוף סוף אנחנו נקבל מהעולם את "הכבוד המגיע לנו" ולא נהיה יותר "ילד כאפות"....
| היהודים והפריץ |
והניבה תוצאות ממשיות, זאת אסטרטגיה "גלותית" שמהותה הענות על הגנת "הפריץ". היה תימהוני אחד באירופה רומנטיקן תלוש, שהאמין והטיף נגד האסטרטגיה הזאת קראו לו זאב ז'בוטינסקי, הוא האמין שהעם היהודי מסוגל להיות בעצמו "הפריץ", אך למזלנו ההיסטורי המנהיגים הפרגמטים בלמו אותו ואת רעיונותיו האוטופים ההרפתקנים. ההשענות על "הפריץ" בפלסטינה א"י הייתה ונותרה השענות על מעצמה מערבית אחת מתוך כמה בזמן כזה או אחר.
מאה שנה זה עבד מצוין ואפשר לציונות לייצר ולנצל הזדמנויות היסטוריות לזינוקים נחשוניים שהביאונו עד הלום.
אלא "שניניו" של אותו ז'בוטינסקי מאחז העינים, לא חדלו מחלומותיהם ומאשליותיהם, ואליקים הוא אחד מהם, הם לא מסוגלים לקבל את המציאות שמדינת ישראל היא לא יותר ממדינת חסות, לעתים מבריקה ולעתים נועזת, שידעה לתמרן את עצמה בזהירות ובתבונה מול "הפריץ" התורן שקיבל עליה את חסותו.
לאליקים ודומיו ממשיכי ז'בוטינסקי ונתניהו בתוכם, נעימה האשליה שמדינת ישראל היא בעצם "מעצמה אזורית" מין פריץ קטן שיכול להפוך גם לפריץ גדול, למרות שכל אבחון אובייקטיבי נקי מרגשנות וחלומות, יראה שבעיקר מהבחינות הפנימיות שלה, אין למדינת ישראל נתונים מספיקים המתקרבים "לפריץ קטן"...
כך מוצא עצמו נתניהו "הפריץ קטן" והכוזב "מעצמה עולמית שמינית" משחק באשליות, מתנתק בהדרגה מהמערב משחק "בנדמה לי" מול פוטין במגרש של הגדולים, ומאפשר לפוטין לאיים בעתיד על יכולותיה האוויריות ההתקפיות של ישראל ולחסום או למנוע הרתעה ישראלית אפשרית מבלי לקבל אישור מוקדם מפוטין. אם על אובמה יכול היה נתניהו לפחות ללחוץ באמצעות הקונגרס, איך ועם מה יוכל ללחוץ על פוטין???...
העיקר שנתניהו מרגיש בינתיים כמו פריץ קטן. ואליקים יכול להמשיך לקדש את סלעי קיומנו ולהשלות את עצמו שהנה סוף סוף אנחנו נקבל מהעולם את "הכבוד המגיע לנו" ולא נהיה יותר "ילד כאפות"....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה