אתמול שלחה אלי חברה טובה את המכתב הנדון והסתבר לי שהוא "רץ ברשת" קראתי ולא יכולתי שלא להתייחס לזה כאן:
קראתי את המאמר ונפעמתי. המאמר אכן ברמה "דוקטורית," בנוי לתלפיות, מנומק ברגש, עם שלל דוגמאות לסבל רב והעצום, שהכותבת כלל לא סבלה ממנו, רק תפסה טרמפ נוח על הסבל הזה.
נפעמתי מהצדקנות והפטרונות שעולה מתוכנו הגלוי והנסתר, ובעיקר נפעמתי מחוסר הרלוונטיות למהות הדיון של רוב טענותיה של ד"ר עירית אמינוף הסופרת והחוקרת. ואנמק בקצרה:
ראשית אציין שהרקע ההיסטורי "הקורבני" והמוצא שלי דומה מאד לשלה, ודי בכך.
לעניין תחושתו של ארז ביטון שהוא חי "בגטו" (לא עלינו) ושעליה יצא קצפה הצדקני של הכותבת הזועמת. ארז ביטון, שאיני מכיר לא אותו ולא את שיריו, לא התכוון לגטו ורשה או לגטו ביאליסטוק, גברתי "המקדשת את שם השואה." הוא התכוון לגטו! גטו ונציה, גטו סיביליה, קורדובה, בגדד או היום גטו מאה שערים. את הגטו גברתי החוקרת לא המציאו הנאצים והזכות להגות את המילה "הקדושה" גטו לא ניתן רק לשורדי גטאות הנאצים, ובטח לא רק לאשכנזים וודאי שלא לצאצאיהם שלא סבלו בהם!
"לחוש בגטו" משמעותו לחוש שאתה חי במקום מסוגר, זה הכל! ועם כל "אשכנזיותך המהוללת" גברתי, אינך מסוגלת להתווכח עם תחושות אישיות! בטח שלא עם תחושותיו של עיוור שחש כלוא כבר בגטו עיוורונו.
טרחת גברתי המלומדת לכתוב מאמר נשגב בצדקנותו ואיך לא טרחת לעיין בדו"ח שיצא מתחת ידי הועדה בראשה עמד ארז ביטון? זה לא סקרן אותך "כחוקרת"? טיפת כבוד למקצוע ולתואר שאת גאה לפרסמם.
יש לי עוד חדשה עבורך: מוצאך ותולדותיך לבדם, אינם מקנים לך זכויות יתר או שמץ בעלות על המונח המקודש "שואה". גם לארז ביטון המשורר המרוקאי מותר להגות את המילה המקודשת הזאת ולא תרד אש מהשמים ותכלה אותו. מה עוד שהוא לא המעיט ולא ביטל ולו כזרת "מהשואה שלך"! לטעמי הוא רק הבהיר עד
כמה טיעוניו חלשים כאשר נזקק למונח הזה, אבל בשום ראיון הוא לא עשה את ההשוואה המיותרת שאת עושה!
ארז ביטון שאת שופכת עליו קיתונות ניסה לתרץ את היומרה המלאכותית שלו לגבש באמצעות ועדה לרגע, איזו זהות "ייחודית" תרבותית והיסטורית, שניתן יהיה לייחסה לעדות המזרח מכאן ולהבא, ואת זה את לוקחת ממנו?
חוסר הרלוונטיות של טענותיך היא קודם כל בכך שאלה היו הנימוקים בהם השתמשו "האשכנזים" מקימי המדינה הזאת בראשיתה (הוריך והורי) כדי להצדיק את "העדפות המתקנות" שהעניקו לניצולי השואה ולעולים שהגיעו מהמערב. אלה העדפות שהוענקו אז "בצדק" ענייני פרקטי, כי לעולים אלה היו אז הכשרה ונתונים מספיקים "להתאושש ולעמוד על רגליהם" עם קצת עזרה ולהפוך ליצרניים. לעולים מארצות האסלאם חסרו אז הנתונים הבסיסיים האלה (למעט אולי עולי לוב מצרים סוריה ועיראק וזה התברר רק בדיעבד). בהם נדרשה השקעה רבה יותר ולזמן ארוך הרבה יותר, עד שיעמדו על רגליהם. זאת האמת היבשה והפשוטה שאותה צריך לומר מבלי להתנצל. ברגע "שהאשכנזים" הקולטים לקחו אחריות לטוב ולרע, והגדירו את עולי האסלאם כאוכלוסיה שלמה נזקקת ונתמכת מנותקת מהתרבות המערבית, הם גם "הכתימו" אותם "כנחותים". ולכן גברתי ד"ר אמינוף, גם "שהשקענו בהם והענקנו להם" כולל בארז ביטון בר המזל, איננו יכולים ואיננו רשאים לשלוט גם בתחושותיהם האישיות והקבוצתיות. האמת שלהם שהם ראו לנגד עיניהם הייתה שקיימת העדפה תודעתית לאשכנזים. וכאשכנזי אני מודה בזה שאם לא היינו עושים כן, היינו כנראה "יוצאים קרחים מכאן ומכאן".
לכן "אינוונטר הסבל" שאת מעלה שוב היום, ככל שהוא נכון הוא כבר אינו רלוונטי למהות של הדיון.
לך ולנו האשכנזים לא מגיעות כל העדפות והבנות יתר, בגלל מוצאנו או מחמת הסבל של הורינו לדורותיהם, ולארז ביטון ולמזרחיים (שאיתרע מזלו לייצגם), לא מגיעות העדפות מתקנות בגלל מוצאם תחושותיהם או "סבלות" אבותיהם בראשית המדינה מידי האשכנזים אז, והם אינם רשאים היום לתבוע מאיתנו שנפצה או נעדיף אותם בגלל תחושותיהם שירשו מהוריהם מהעבר.
"המלחמה" האשכנזית הצודקת היום, היא על שימור והעצמת תרבות המערב שהנחילו לנו כאן הורינו!
ארז ביטון רשאי לנכס את הגלות היהודית בספרד למזרחיים, כדי שזה יעלה להם את הגאווה ויעניק להם תולדה היסטורית להיאחז בה. לטעמי (האשכנזי) התרגום של זה לטיולי שורשים כתמריץ זול להבאתם אל הלמידה מעיד יותר מכל עד כמה זה תלוש. כי הרי מהבית הם אף פעם לא קלטו את זה, ולכן זה לא יתמרץ אותם ללמוד את זה. חובתנו להורינו ולעברינו האשכנזי למנוע מהם זכות ואפשרות להחדיר להווייתנו המערבית החילונית, ערכים גלותיים מפוקפקים שיובאו הנה מתרבות וארצות האסלאם וקשה להם להיפרד מהם.
"מצעד האיוולת" שערכת לנו, בעמל מיותר, של אינוונטר הסבל ומחיריו בגולה וניכוסו, אינו רלוונטי יותר! זאת צדקנות במלוא "הדרה"! עדיף לומר את האמת היבשה והפשוטה הרלוונטית להיום מבלי לחשוש ולהתנצל.
קראתי את המאמר ונפעמתי. המאמר אכן ברמה "דוקטורית," בנוי לתלפיות, מנומק ברגש, עם שלל דוגמאות לסבל רב והעצום, שהכותבת כלל לא סבלה ממנו, רק תפסה טרמפ נוח על הסבל הזה.
נפעמתי מהצדקנות והפטרונות שעולה מתוכנו הגלוי והנסתר, ובעיקר נפעמתי מחוסר הרלוונטיות למהות הדיון של רוב טענותיה של ד"ר עירית אמינוף הסופרת והחוקרת. ואנמק בקצרה:
ראשית אציין שהרקע ההיסטורי "הקורבני" והמוצא שלי דומה מאד לשלה, ודי בכך.
לעניין תחושתו של ארז ביטון שהוא חי "בגטו" (לא עלינו) ושעליה יצא קצפה הצדקני של הכותבת הזועמת. ארז ביטון, שאיני מכיר לא אותו ולא את שיריו, לא התכוון לגטו ורשה או לגטו ביאליסטוק, גברתי "המקדשת את שם השואה." הוא התכוון לגטו! גטו ונציה, גטו סיביליה, קורדובה, בגדד או היום גטו מאה שערים. את הגטו גברתי החוקרת לא המציאו הנאצים והזכות להגות את המילה "הקדושה" גטו לא ניתן רק לשורדי גטאות הנאצים, ובטח לא רק לאשכנזים וודאי שלא לצאצאיהם שלא סבלו בהם!
"לחוש בגטו" משמעותו לחוש שאתה חי במקום מסוגר, זה הכל! ועם כל "אשכנזיותך המהוללת" גברתי, אינך מסוגלת להתווכח עם תחושות אישיות! בטח שלא עם תחושותיו של עיוור שחש כלוא כבר בגטו עיוורונו.
טרחת גברתי המלומדת לכתוב מאמר נשגב בצדקנותו ואיך לא טרחת לעיין בדו"ח שיצא מתחת ידי הועדה בראשה עמד ארז ביטון? זה לא סקרן אותך "כחוקרת"? טיפת כבוד למקצוע ולתואר שאת גאה לפרסמם.
יש לי עוד חדשה עבורך: מוצאך ותולדותיך לבדם, אינם מקנים לך זכויות יתר או שמץ בעלות על המונח המקודש "שואה". גם לארז ביטון המשורר המרוקאי מותר להגות את המילה המקודשת הזאת ולא תרד אש מהשמים ותכלה אותו. מה עוד שהוא לא המעיט ולא ביטל ולו כזרת "מהשואה שלך"! לטעמי הוא רק הבהיר עד
כמה טיעוניו חלשים כאשר נזקק למונח הזה, אבל בשום ראיון הוא לא עשה את ההשוואה המיותרת שאת עושה!
ארז ביטון שאת שופכת עליו קיתונות ניסה לתרץ את היומרה המלאכותית שלו לגבש באמצעות ועדה לרגע, איזו זהות "ייחודית" תרבותית והיסטורית, שניתן יהיה לייחסה לעדות המזרח מכאן ולהבא, ואת זה את לוקחת ממנו?
חוסר הרלוונטיות של טענותיך היא קודם כל בכך שאלה היו הנימוקים בהם השתמשו "האשכנזים" מקימי המדינה הזאת בראשיתה (הוריך והורי) כדי להצדיק את "העדפות המתקנות" שהעניקו לניצולי השואה ולעולים שהגיעו מהמערב. אלה העדפות שהוענקו אז "בצדק" ענייני פרקטי, כי לעולים אלה היו אז הכשרה ונתונים מספיקים "להתאושש ולעמוד על רגליהם" עם קצת עזרה ולהפוך ליצרניים. לעולים מארצות האסלאם חסרו אז הנתונים הבסיסיים האלה (למעט אולי עולי לוב מצרים סוריה ועיראק וזה התברר רק בדיעבד). בהם נדרשה השקעה רבה יותר ולזמן ארוך הרבה יותר, עד שיעמדו על רגליהם. זאת האמת היבשה והפשוטה שאותה צריך לומר מבלי להתנצל. ברגע "שהאשכנזים" הקולטים לקחו אחריות לטוב ולרע, והגדירו את עולי האסלאם כאוכלוסיה שלמה נזקקת ונתמכת מנותקת מהתרבות המערבית, הם גם "הכתימו" אותם "כנחותים". ולכן גברתי ד"ר אמינוף, גם "שהשקענו בהם והענקנו להם" כולל בארז ביטון בר המזל, איננו יכולים ואיננו רשאים לשלוט גם בתחושותיהם האישיות והקבוצתיות. האמת שלהם שהם ראו לנגד עיניהם הייתה שקיימת העדפה תודעתית לאשכנזים. וכאשכנזי אני מודה בזה שאם לא היינו עושים כן, היינו כנראה "יוצאים קרחים מכאן ומכאן".
לכן "אינוונטר הסבל" שאת מעלה שוב היום, ככל שהוא נכון הוא כבר אינו רלוונטי למהות של הדיון.
לך ולנו האשכנזים לא מגיעות כל העדפות והבנות יתר, בגלל מוצאנו או מחמת הסבל של הורינו לדורותיהם, ולארז ביטון ולמזרחיים (שאיתרע מזלו לייצגם), לא מגיעות העדפות מתקנות בגלל מוצאם תחושותיהם או "סבלות" אבותיהם בראשית המדינה מידי האשכנזים אז, והם אינם רשאים היום לתבוע מאיתנו שנפצה או נעדיף אותם בגלל תחושותיהם שירשו מהוריהם מהעבר.
"המלחמה" האשכנזית הצודקת היום, היא על שימור והעצמת תרבות המערב שהנחילו לנו כאן הורינו!
ארז ביטון רשאי לנכס את הגלות היהודית בספרד למזרחיים, כדי שזה יעלה להם את הגאווה ויעניק להם תולדה היסטורית להיאחז בה. לטעמי (האשכנזי) התרגום של זה לטיולי שורשים כתמריץ זול להבאתם אל הלמידה מעיד יותר מכל עד כמה זה תלוש. כי הרי מהבית הם אף פעם לא קלטו את זה, ולכן זה לא יתמרץ אותם ללמוד את זה. חובתנו להורינו ולעברינו האשכנזי למנוע מהם זכות ואפשרות להחדיר להווייתנו המערבית החילונית, ערכים גלותיים מפוקפקים שיובאו הנה מתרבות וארצות האסלאם וקשה להם להיפרד מהם.
"מצעד האיוולת" שערכת לנו, בעמל מיותר, של אינוונטר הסבל ומחיריו בגולה וניכוסו, אינו רלוונטי יותר! זאת צדקנות במלוא "הדרה"! עדיף לומר את האמת היבשה והפשוטה הרלוונטית להיום מבלי לחשוש ולהתנצל.
