יום שבת, 27 בפברואר 2016

האמנם אדם בעקבות גורלו (העיוור)?

באוקטובר 2015 קרסה רגלי הימנית, רגל בוגדנית מועדת לפורענות, תוך כדי מאבק קשה ולא מתפשר בלבישת מכנסיים ארוכים בעמידה (כאחד האדם).
התוצאה ארבע שברים במסרק כף הרגל, שאובחנו במיון האורתופדי. ההשלכות היו איסור דריכה על כף הרגל, משמעותו מגף אורתופדי קבוע, ריתוק למיטה ו/או לכיסא גלגלים, למשך כחודשיים ימים ומוגבלות מוחלטות לכל הפעולות הטבעיות היומיומיות שדורשות עמידה חלקית ו/או זמנית. בצירוף המגבלות הקבועות הקיימות בגפיים הנותרות, והרי לפניך "סיפור מהתחת", אתגר קיומי לכל מי שאימן עצמו כל חייו לעצמאות.
מצב ביש כזה מחייב את גיוס כל מאגרי היצירה והדמיון המדלדלים,לצורך אלתור שימוש באביזרים ואמצעי עזר, ובתנוחות חלופיות כדי לבצע באופן עצמאי פעולות שגרתיות שבמצב רגיל, אינן דורשות מחשבה.
לאחר כחודשיים, אפשר להתחיל לדרוך אבל עדין הרגל נתונה בתוך המגף. הליכות קצרות אטיות והשענות על מקלות.
הרגליים ששבתו חודשיים נחלשו מחוסר אתגרים, חולשה קיימת קודמת והצורך לשוב להלך מוציא מהן אותות של עצלות וסירוב, שמתבטא באי יציבות. אדם נטול תחושת אחריות אישית מספקת, ייטה להאשים את האל או את גורלו.
חלף לו חודש נוסף כיסא הגלגלים כבר מאוחסן בתא המטען של הרכב כדי לשמש במקום הליכות ארוכות.
והנה לפני מספר ימים בעקבות התחזקות תחושת ההתייצבות, וכדי לפצות את עצמי, אני נוסע עם רעייתי ברכבנו לעין בוקק
להנאות שם למספר ימים מספא מפנק במלון, מבטלה נעימה ומאוכל מפתה, אופטימי שמח וטוב לב.
אדם בעקבות גורלו...
בצהרי יום הספא השני, לאחר מספר טבילות בברכת מי המלח החמה, בעודי מהלך לאטי נעול בערדלי הקרוקס, על רצפת הקרמיקה הרטובה, נתמך על שני מקלותי, ברגע של הסחת דעת, לפתע פתאום אני מחליק נופל וכף רגלי הימנית נחבטת נבלמת בדופן הברכה המוגבה! ומכאן והלאה הכל מרגיש דה-ז'אבו: ישיבה על הרצפה, הערכת נזקים, מבצע להתרוממות עצמית בסיוע כיסאות, קרח על כף הרגל, התחשבנות עצמית, מבצע נוסף להגעה לחדר שבקומה החמישית, שוב קרח על הרגל, אחר כך מובא מהרכב כיסא הגלגלים, למחרת, מבצע הנסיעה הביתה, (חדוה נהגה מים המלח!) מר"מ צילומים אורתופד שפוסק: שני שברים חוזרים ללא תזוזה, חבישה. שיבה לשכיבה ולמגף הקיבוע, חזרה ארבע חודשים לאחור.
הפעם יותר "קל", כי הכל כבר מוכר ידוע ומתורגל...
אז מה המסקנה? "אדם בעקבות גורלו העיוור"?
לא בהכרח. את העיוור א
פשר לסלק מיד, בשני האירועים המבישים האלה הכל היה נראה, חשוף לאור ובר מניעה!
הסירוב התודעתי הפרטי להכרה במשמעות המגבלה, אינו עיוור! הוא אפילו אינו יד הגורל, הוא דומה יותר להתגרות במגבלות, אפילו להתגרות גורלית.
לכן הגורל ישוחרר והתיק ייסגר גם הפעם מחוסר אשמה.





יום חמישי, 25 בפברואר 2016

הטרדות מיניות ואבולוציה אנושית

האבולוציה כוונה להפריה ולרבייה. באה התרבות ותקעה מקלות בגלגליה והפרידה בין המינים. התרבות הבינה את הפוטנציאל הרב הגלום ביצריות האבולוציונית, ומיהרה לנצלו באמצעות חוקים, כללים ונורמות לטובת אינטרסים, רכושנות ובעלות, במטרה למנף ולהשיג יעדים מוגדרים שונים ומגוונים הרחק מעבר ל"כוונה" המקורית של האבולוציה
▪  ▪  ▪

החברה המערבית נמצאת היום בתקופה אבולוציונית מרתקת שיש בה התפתחות בלתי נמנעת במגמת צמצום ילודה הכרחי. 

ראשית גילוי נאות: אני כותב מנקודת המבט של גבר נורמלי, שמתוכנת באבולוציה להימשך לנשים בכלל ומצודדות בפרט. שנית, התנצלות מראש בפני קוראות רגישות, שעשויות לחוש בקריאה נגיעות שוביניסטיות מטרידות ונימות גזענות קלה. 

אתחיל ואגלה לנקבות האנושיות סוד אבולוציוני גלוי וידוע: מוחו של הזכר האנושי הרגיל תוכנת להימשך לנקבות האנושיות. אין מה לעשות, זה טבעו ואת זה לא ניתן לעקור ממוחו בשום דרך! השתוקקות הזכר לנקבה עד כדי כך חזקה, עד שהוא הוא מוכן ומסוגל במקרי קיצון לשלם עליה גם בחייו. גבירותיי ה"מושכות", זאת אקסיומה אבולוציונית! אני מכריז-

 על כך במיוחד עבור הנשים המתחסדות מסוגה של יעל דן, זאת מגלי צה"ל, שחוזרת בתוכניתה שוב ושוב וקוראת לגברים "תפסיקו להיות חרמנים!". גברתי החסודה תביני, זה כמו לקרוא לגברים "תפסיקו לנשום!".

אי-שוויון בסיסי

בעולם אבולוציוני זה, מתקיים אי-שוויון בסיסי בין הזכרים והנקבות האנושיות, שמוכתב על-ידי הייעוד השונה של שני המינים. הנקבה האנושית הנורמלית מתוכנתת ובנויה לייעודה כ"פלטפורמת" הולדה, מוחה מונחה בהתאם לחתירה להשגת היעד הזה. לעומתה, הזכר האנושי נעדר תיכנות ברור. הוא מתפתח בהדרגה בעולם של דילמות וסתירות, והוא מוצא עצמו די מבולבל. הזכר האנושי, כבר מגיל ילדות, נחשף בתוך מבוכתו להטרדות מיניות טבעיות מצד הנקבה האנושית, מבלי שזו מכוונת לכך.

המשיכה הטבעית ההורמונלית שחש הזכר בגיל מוקדם, מבלי שיבין למה, אל הנקבה הבשלה ושטרם בשלה, מציבה את הילד בעמדת נחיתות ברורה. הזכר הצעיר חש שהוא רוצה בקרבת ילדה, וזו ברוב המקרים רבים מביטה בו בתימהון ונענית מתוך אמפתיה. והנקבה הבשלה, לרוב לא תבחין, ואם תבחין, תגחך ברחמים. תחושת התלות האי-שוויונית הזאת מולידה חשש להידחות, ומייצרת כבר בילדות הזכרית חוסר ביטחון, שמתבטא בהרבה צורות, החל בחרדה והעדפת התרחקות ועד לכעס ללא סיבה נראית, שמתבטא בתוקפנות ובהתגרות. כל אלה על גווניהם הם תוצרים של הטרדה מינית שחווה הזכר הצעיר.

בדרכים מניפולטיביות

בגיל ההתבגרות קולטת הנקבה הצעירה את ההשפעה שיש לה על הזכר רק בגלל מינה וצורתה. משלב זה ירקיע ביטחונן העצמי של נקבות שניחנו בתכונות אופי ומבנה מושכים, ולרוב הן תאמצנה דרכים מניפולטיביות כדי לנצל את יתרונותיהן המשפיעים על הזכרים הצעירים. נקבות אחרות, פחות "מבורכות", ירכשו מניפולציות אחרות כדי להישאר בתמונה במאבק על תשומת לב הזכרים הצעירים והמבולבלים. אי-השוויון האבולוציוני בין המינים רק מעמיק ותלות הזכרים בחולשתם כלפי הנקבות מקצינה את תגובותיהם בהתאם להישגיהם בהתמודדות מול חולשתם ובתחרות מול זכרים אחרים.

הזכרים המבוגרים סובלים לאורך התבגרותם מהטרדה מינית מתמשכת, ומגיבים לה ברמות תגובה בהתאם לאופיים הנרכש והמורש, לתרבותם הסביבתית ולחינוכם המתעצבים. גיל מבוגר זה יתבטא בקצר תקשורתי בשפת החיזור אחרי הנקבה המזדמנת בהעדר יכולת לאבחן בזמן אמת פער מנטלי תרבותי, בגלל התמקדות יתר באותות מכזבים של המראה החיצוני.

רבולוציה לאבולוציה

האבולוציה כוונה להפריה ולרבייה, באה התרבות ותקעה מקלות בגלגליה והפרידה בין המינים. התרבות הבינה את הפוטנציאל הרב הגלום ביצריות האבולוציונית, ומיהרה לנצלו באמצעות חוקים, כללים ונורמות, לטובת אינטרסים, רכושנות ובעלות, במטרה למנף ולהשיג יעדים מוגדרים שונים ומגוונים הרבה מעבר ל"כוונה" המקורית של האבולוציה. התרבות האנושית שהתערבה בתהליך האבולוציוני הטבעי העבירה את תהליך הברירה הטבעית לתהליך של ברירה מלאכותית מכוונת ומואצת, וכך התפתחו להם במהירות על-טבעית, באמצעות ויסות ומיון הנשים, האדם החלק ולאחריו האדם הלבן. אלא שהתרבויות שהתפתחו לא יכלו לשנות את התכונות האבולוציוניות הבסיסיות של שני המינים, ונאלצו להסתפק בדיכויים. במשך עשרות אלפי שנות תרבות אנושית, נשמרה השליטה על האישה בהיותה פלטפורמת הולדה יחידה. אלא שהאבולוציה לא נכנעה לתרבות, היא רק הלכה צעד טקטי לאחור והמתינה בסבלנות בוגרת לרבולוציה צפויה שתתקן את הסטייה ותשיב את התהליך למסלולו.

במאה וחמישים השנים האחרונות, בא לידי ביטוי, בעיקר בקרב הגזע האנושי הלבן, תהליך תרבותי מהפכני באבולוציה המלאכותית. כל מהותו של התהליך מתבטאת בהשתחררות האישה והינתקותה ההדרגתית מייעודה המועדף כפלטפורמת הולדה, לייעודים חברתיים אחרים, שהיו קודם לכן ייעודים גבריים זכריים. זאת התפתחות שמתרחשת במקביל להתפתחות היכולת האנושית לשלוט בהפריה וברבייה ובברירה המלאכותית באמצעים מלאכותיים, ולפיתוח פלטפורמות הולדה נוספות.

הגורם למהומה

המשמעות האבולוציונית הישירה תוביל בהכרח להקטנת הילודה. קודם כל בגזע הלבן המוביל, התרבותי-מדעי-טכנולוגי של האנושות. הפחתה במספר בני האדם וויסותם מסתמנים כצורך אבולוציוני הנובע ממגבלות ההכלה של עולמנו את המין האנושי, שהתרבה לשיאים מספריים חסרי תקדים. הגזע הלבן מיצה את יתרונותיו היחסיים, ויתחיל להיכחד כגזע לבן טהור.

מכאן ניתן לקבוע שאנו נמצאים היום בעיצומו של עידן מעבר תרבותי אבולוציוני. כאן מצוי הגורם התרבותי למהומה התקשורתית הטורדנית סביב ההטרדות המיניות, בעיקר כלפי נשים. צריך להדגיש שלא מדובר בדרך-כלל באונס או בהפריית נשים נגד רצונן, אלא בהטרדות שנחשפות לאור, וניתן לראותן כחיזור תוקפני, לעיתים כפייתי, לעיתים גס ולעיתים אלים, כלפי נשים המשתייכות לרוב לתרבות החילונית ה"חופשית", שיש לה לעיתים גם סממנים של מאבק כוחני על שליטה, השפעה והובלה חברתית תרבותית, מצד "זכרי אלפא", שמוצאים עצמם מתחרים על מעמד בנשים השואפות להיות "נקבות אלפא". המטרידים, בעיקר גברים, אך גם נשים דומיננטיות, שזקוקים לבטא או להפגין את עוצמתם ואת שליטתם במתן סיפוק לחסך תסכולי העבר מאותן ההטרדות המיניות שחוו והתקבעו בזכרונם. קל להם לעשות זאת על "קורבנות" הזקוקים לחסדיהם או התלויים בהם, ומכאן הפיתוי לנצלם.

"הענשה" מתוקשרת

"הקורבנות המנוצלים" הם במקרים רבים כאלה שקיוו להשתמש במיניותם להישגים לעצמם והתבדו, או כשלו במאבק המינים המהפכני, ולכן חשים שנוצלו ורוצים "להעניש". לכן הם מוציאים את "חוויותיהם" לאור באמצעות תקשורת זמינה, תאבת סיפורים, המעודדת אותם לספר, לחשוף ולנקום. למעשה, התופעה קיימת כל הזמן ברוב החברות והתרבויות, אך ברובן ארועים כאלה לא מועלים בציבור. לא כך בחברה הלבנה המערבית. כאן השיח מעודד ומוחצן על-ידי נשים שהן "נקבות אלפא" שלרוב בעברן המיני לא זכו לתשומת לב מספקת מצד "זכרי אלפא" ובמקרים רבים הן נאלצו להתפשר, או מוצג על-ידי נשים שבצעירותן חוו פגיעות-כפייתיות-מנצלות מגברים שלא לטעמן. אדגיש כאן, שבהחלט אין זה פוגם בנכונות טענותיהן או בזכותן לבטא את דעתן ולהוביל לשינוי על-פי השקפתן.

ניתן לצמצם את התופעה אם הנקבות יפנימו את העובדה הבסיסית שהן עדיין אוביקט מיני בעיני הזכרים, יתבוננו באופן שבו צמצמו החברות הישנות המסורתיות את הבעיה, על-ידי עטיפת הנשים וכיסוין. כאשר הנשים ה"מתקדמות" יימנעו ביום-יום, ככל האפשר, מלחשוף את איברי גופן ו/או יימנעו מלהתפתות לפתות, לנצל את "יתרונותיהן הטבעיים" למניפולציות מטרידות על המין הזכרי, שיש לו כאמור חולשות מובנות, חסרונות, ורצוי לסייע לו להתגבר עליהם במקום לעמול ולזעוק כדי הכניעו!...

מאחר שאנו מצויים בשיאה של מהפכת מינים, עדיף לכולם להכריז על פסק-זמן מטהר של "מחילה". תקופה שבה תינתן לגברים ולנשים לחשוף את הטרדות העבר שחוו, לתת למטרידים להודות ולהתנצל בפני הקורבנות ולקבל מהם מחילה.

מתנצל מראש בפני כל מי שחשה שהוטרדה על-ידי ולא סיפרה לי, ואני לא זוכר ולא מודע לכך.

פרסום ראשון

אתמול שברתי את כף רגל ימין בפעם השנייה תוך 4 חודשים ושבתי לשכון בכיסא גלגלים. מרוב יאוש החלטתי לפתוח בלוג ולדווח לעולם את תחושותיי המגוונות.