יום שני, 28 במרץ 2016

"קרא – קרא - קרא", קרא ברוך העורב


פרשת חיים רמון הקצינה והפרקליטות מסמלת את הסדק הראשון שהבקיע את סכר האמון בפרקליטות. סדק שממנו החלה ההדרדרות, עד שהסכר נפרץ ולא ניתן היה לעצור את שטף הפרשיות "התמוהות" שפרצו ממנו ושינו את דעת הקהל לגבי יושרת הפרקליטות והבעייתיות בקשריה עם מערכות השפיטה.
ברוכי קרא לאורנה
השיא הנוכחי של השטף ההורס הזה הם סדרת הכתבות שהכינה גב' בן דור, שהוקרנה בערוץ 10 למרות ניסיונות הפרקליטות למנוע את השידור, בין היתר באמצעות ברוך קרא הכתב המשפטי הקבוע של ערוץ 10. נסיונות אלה נכשלו לשמחתנו ועל כך מגיעה לערוץ הברכה.
לא בכל פרשה נמצא עיתונאי בכיר שמוכן להסתכן ולצאת ממנה "שמוק!" כאשר הוא מתגייס בכל כוחו, כדי להגן על "האתרוג" ששמר עליו מכל משמר, ושסיפק לו עדיפות ואולי בלעדיות בחשיפת פרשות נחקרות שלפרקליטות היה אינטרס כזה ואחר לפרסמן ברבים.
לכן לא במקרה פרסם ברוך קרא בארץ של יום ששי האחרון את רשימתו המבקרת את הסדרה של בן דור ולא במקרה בחר ברוכי להתמקד דווקא באותה פרשת חיים רמון הזכורה והידועה לשמצה.
אם יש משהו לא מאוזן בסדרה של בן דור הרי זה התגובה המועטה של הפרקליטות לדברים שהועלו ע"י בכירים שאינם ידועים כמתלהמים בדרך כלל, שרי משפטים לשעבר כמו יוסי ביילין, ופרידמן ושופטים בדימוס  ועורכי דין. הפרקליטות העדיפה כנראה להחרים את בן דור ולחסוך מעצמה את אי הנעימות שמחייב עימות ענייני מול טענות קשות.
ברוך קרא יוצא מגדרו כדי להגן על התנהלות הפרקליטות ומערכת המשפט בפרשת חיים רמון, ומנסה להוכיח "באותות ומופתים" שהפרקליטות נהגה בסדר, בתום לב ובשויון משפטי כלפי חיים רמון, לא הייתה רשאית לנהוג אחרת דווקא משום שמדובר כאן באישיות בכירה, ובודאי שלא נהגה כאן  בעודף מוטיבציה כדי לתפור לחיים רמון תיק פלילי. וכך הוא גם מבטל היום! לאחר שכבר חווינו כמה החלטות "תמוהות" של הפרקליטות שהקלו עם בכירים ומקורבים, אם ע"י מסמוס בטיפול בתיקים, ועם בסגירתם בתרוצים "אפורים". ברוכי החביב יוצא בחריפות נגד בן דור על שהעזה לראיין ולשדר דברי נאשם ומורשע כמו חיים רמון ולהציבו במעמד שויוני מול מאשימו ומרשיעו!...
במקרה של חיים רמון שמאז ההסתדרות, רכש לעצמו "בעמל" שם של "מחרב מערכות" ידוע וקל דעת, שאין לו את היכולת או את הסבלנות לבנות מערכות חלופיות. כי כידוע קל מאד להרוס וקשה מאד לבנות מחדש. במקרה הזה, עם כל "הסכנה" שרמון יהרוס גם את מערכת המשפט! עם כל הצער שבדבר, זה לא היה עניין משפטי כי זה לא היה ארוע פלילי! והיום אנחנו כבר יודעים,  שהפרקליטות ברצותה,  יודעת להקל בפשעים חמורים בהרבה, ואת זה חייבים להזכיר כאן שוב לברוך קרא, היוצא בקריאה גדולה למען שולחיו.
מחרב ידוע שלא בונה...
לא היו כאן לא ניצול מרות של בכיר, לא חיזור מטריד, לא רצון לאונס, לא ניסיון לאונס, לא מערכת יחסים אסורה ולא חשד לאתנן תמורת קרבה ו/או יחסים אסורים.                                     
היתה כאן קצינה צעירה "שנהנתה להתחכך" ללא כוונות מיניות, מקרבתו של בכיר ומשפיע פוליטי, שבקשה להצטלם אתו למזכרת פרידה, ורמון כמו רמון "השולף" שככל הנראה היה "בהיי" מסיבה כל שהיא, ברגע של גאוה וחולשה גברית התנשק אתה בהסכמתה! ודחף את לשונו לפיה שלא בהסכמתה! לה לא היו כוונות מיניות מלבד ידידות וחיים רמון בחולשתו הגברית המטומטמת, כנראה חשב שהחדרת לשונו תעורר בה איזה גאווה נשית או לאומית נוספת.
זה כנראה מה שהיה. הבחורה נדהמה, וכנראה גם נעלבה וסיפרה על כך למי שסיפרה.
אין היום חולק על כך, שהבחורה לא התכוונה להגיש תלונה מיוזמתה ונגררה אל תוך התהום המשפטית הזאת ע"י אחרים בעלי אינטרסים זרים לחלוטין לזו של הבחורה.
זה היה כל הסיפור ברוכי! ורק על זה התנהלה תביעה נמרצת מאד, ועל זה מבקר המדינה גם אמר את דברו!
על זה אתה מתגייס וקורא כעורב, גם היום לאחר כל האיפה ואיפה, כדי להגן על מחדלה של המערכת המשפטית, שאותה אתה כנראה משרת, ובכך אתה רק עושה לה שרות דוב!....


יום שלישי, 15 במרץ 2016

להיות בן 68 בלבד.

אז כן זה תקף גם אותי ובמלוא העצמה. וכן גם אני אומר לעצמי שזה שום דבר "המחלה" הזאת זה רק סתם עוד מספר פשוט, מספר זוגי מאין סוף מספרים שהמתמטיקה העשרונית המציאה והכריחו אותנו בילדותנו ללמוד אותה כדי שנדע סתם, ללא צורך ממשי לחשבן את עתידנו לאחור. וכך גם אני יכול עכשיו לראות את המספר 70 מבצבץ באופק המתקרב בהתמדה. ואני יודע בוודאות שמחלת המספרים העוקבים חשוכת מרפא, כי זאת לא מחלה גנטית וגם לא ווירלית ולחיידק שלא גורם לה אין סיכוי לאנטיביוטיקה וגם לא ימצא לה מזור בהנדסה גנטית. "המחלה" היא וירטואלית לחלוטין אבל היא נוכחת כל הזמן. אז כמו שאומר הפסיכולוג שלי כשאין לו תשובות לעניין: "יש מחלות חשוכות מרפא שצריך פשוט ללמוד לחיות אתן"... ועל המשפט המטומטם הזה, הוא רושם לי קבלה על 500 ש"ח כולל מע"מ, וקובע לי מועד לביקור הבא.
שאלתי אותו פעם: תגיד לי דוקטור, (האמת הוא לא דוקטור, אבל הוא נהנה שאני פונה אליו ככה), תגיד לי לאיזה צורך לימדו אותי את תורת המספרים? אם השימוש היחיד שאני עושה בה היום, זה לכתוב לך צ'קים  על 500 ש"ח כולל מע"מ?
חשבתי שאביך אותו, אבל גם לזה הייתה, לדג הקר הזה, תשובה מוכנה, והוא אפילו לא מצמץ כשענה: "האמת היא שלמדו אותך את התורה בדיוק לצורך הזה! ואם זה ינחם אותך? אתה בס"ה  עוד קרבן כפי שאני בס"ה עוד מקרבן!...
תוצאת תמונה עבור פסיכולוגיה
למה מספרים אותו? הוא לא נועד לספור
חרא של פסיכולוג! האמת, מלכתחילה לא רציתי ללכת אליו, כי מה הוא כבר יכול לחדש לי? אבל אשתי לחצה אז אני הולך אליו בשבילה, כי זה נותן לה תחושה שקרית שככה היא עוזרת לי לטפל "במחלה"....והיא הרי עושה את זה להשקיט לעצמה את המצפון! ככה יהיה לה נוח יותר לעבור להיות אלמנה שלמה עם עצמה. ונשים מצטיינות יותר מאתנו, לשקר לעצמן!... לצורך זה הן אפילו מוכנות לשלם כסף, וככל שזה יותר יקר, כך השקר נראה בעיניהן יותר משכנע...
תוצאת תמונה עבור איחולים ליום הולדת
רבאק! איפה לשים את כל זה?
הסימפטומים של "המחלה" הזאת מתפרצים בד"כ פעם בשנה, הם מתבטאים "בהתקפות חוזרות" מכל עבר באיחולים למזל טוב, לאושר, לעושר, לבריאות טובה, לשמחה, לששון ולמה לא?!  רק חבל שאי אפשר ללכת עם זה למכלת....
364.25 ימים בשנה "המחלה" הזאת נחבאת אל הכלים  מסתתרת אצלך אי שם בנבכי הזיכרון המתעתע, וביום אחד היא מתפרצת בכל העצמה.
ובימינו תודות לפייסבוק הנהדר גם לא יכולים להסתיר אותה מאחרים.
מעכשיו כולם יודעים עליה! אתה כבר לא צריך לספור בעצמך, תרצה או לא תרצה חביבי, אתה ספור! פעם עוד יכולת להעמיד פנים שאתה "בריא". היו כאלה ,בעיקר נשים פורחות, שנהנו להפחית כמה שנים מהמספר הנכון ואף אחד לא זכר לתקן אותן, אבל היום גם את החרות הזאת גזלו מאתנו.
פעם יכולנו להיות "קופסה חתומה," מה שנראה מבחוץ היה גם מה שקיים מבפנים. היום אנחנו כבר פרוצים לכל רוח מבפנים! מה שנראה מבחוץ הוא זמני  ורק נראה לרגע! נגמרו הסודות כולנו נחשפים "בריאליטי" של חיים.  אין יותר איפה להתחבא, חוסלו כל מקומות המסתור!...
ואני יודע שמי שהייתה לו הסבלנות והחזיק מעמד עד לכאן חושב עכשיו במוחו, שהמסכן חטף את זה הפעם בגדול, שזה כבר לא סתם עוד התקף שגרתי של "המחלה הממארת" ... את אלה ארגיע כששוב אצטט את הפסיכולוג העלוקה שלי: "כולה 68 בס"ה! תתעודד מחכים לך בפתח עוד 68 כאלה, תתכונן חביבי"...
ודבר אחרון, תודה לכל אלה שטרחו וברכו אותי ודעו לכם שאני מצפה שתברכו אותי בשנה הבאה ביום ה"פאיי."




יום ראשון, 13 במרץ 2016

כשציפר מתאהב בבולשיט

עיתון הארץ מתיימר לספק עניין לאנשים חושבים. זאת אמנם סיסמת  פרסום (סלוגן בעברית עכשווית) יומרנית שהפכה למחייבת. למדור התרבות בעיתון הזה יש מעמד יוקרתי בעיני קוראי העיתון הנאמנים, ולא מעט בזכות עורך המדור בני ציפר, שהיום מגדיר את עצמו ליצן מטומטם.
הארץ במהדורתו המודפסת התקבע בתודעה כעיתון רציני ואמין, שנקרא ע"י האליטה הדעתנית והליברלית שמזוהה ומוגדרת כאשכנזית. קוראיו ממוצא מזרחי הם בדרך כלל משכילים חילוניים המתויגים ע"י החברה המזרחית העממית "כמשתכנזים", דהיינו ככאלה "שבגדו ונטשו" כשאמצו לעצמם את תרבות המערב החילונית ליברלית.
בעיניים הצבריות והאשכנזיות שלי, כבן לחלוצים שהיגרו לכאן  מרצונם החופשי עוד בשנות ה-30 של המאה הקודמת, להבדיל "מהאחרים" אשכנזים ומזרחיים, שהגיעו לכאן לאחר מלחמת העולם השנייה, "ומוכתמים" כפליטים מגורשים. בעיניים המשוחדות שלי, עיתון הארץ, בעיקר בגלל ראשוניותו ועברו, מייצג את ארץ ישראל הוותיקה הראשונית החולמת והמתפכחת לאיטה. קוראי הארץ העכשוויים מייצגים לכן, את מאמצי, נאמני וממשיכי הרוח ההיא, והם אליטה ישראלית טבעית איכותית ותרבותית, בעיני עצמם וכנראה גם בעיניהם של "האחרים", ואת זה לא ניתן לגזול מהם באמצעים מלאכותיים, כוחניים פוליטיים או מתלהמים.
בשנים האחרונות הוכרזה בישראל "מלחמת תרבות", מאבק בין "האליטות החדשות" בעיני עצמן נגד "האליטות הישנות," שמתויגות ככאלה על ידי "האליטות החדשות". אלא שהרקע למלחמה הזאת אינו תרבותי, הוא בעיקרו פוליטי ולאומי ומידה רבה לאומני. והוא נובע ממחלוקת עבר אידאולוגית מתמשכת מזה כמה דורות, על גבולות הארץ ועל ההתייחסות  לערבים.
אפשר למצות את המחלוקת המתמשכת למאבק בין הנכונים להתפשר מול המסרבים להתפשר בטענה שאין בכך תועלת. עיתון הארץ הפך לראש החץ נושא הדגל של הנכונים להתפשר.
על עגלת המאבק הזה קפצו "טרמפיסטים" שמאמינים ומקוים שדרך המאבק התרבותי בין האליטות וניצחון "האליטה החדשה," הם יצליחו להכריע גם את המאבק הפוליטי לטובת הסירוב להתפשר.
תוצאת תמונה עבור בני ציפר
העלה דג זהב שמן
דהצרה היא, שהסתת המאבק לתחום התרבותי היא כזריית חול בעיניים, היא ראייה עקומה מטושטשת של המציאות. מה שכנראה יקבע כאן את כוון ההתפתחויות הלאומיות, אלה לא היהודים ולא האליטות אלא בעיקר הגויים בעולם המערבי. כשמתרחשת מלחמה כולל מלחמת תרבות, נפתחות הזדמנויות, ותמיד ימצאו כאלה שיבחינו בכך וימהרו לנסות לנצלן.
בני ציפר כנראה חשב שהוא מזהה הזדמנות כזאת, בני ציפר כמזוהה עם עיתון הארץ, האמין שיש לו ערך מוסף גבוה עם יהיה הראשון "לחצות את הקווים". לכן לפני כמה חודשים הוא הטיל חכה למימי הביצה הישראלית בחכה היה נעוץ פיתיון  עסיסי בדמות גב' שרה נתניהו ולהפתעתו הוא העלה בחכתו "דג זהב שמן" בדמות חברות מתוזמרת עם הזוג נתניהו.            
מכאן נפתחה לו הדרך  להוסיף ולהטיל פיתיונות ולהוסיף לדוג "דגי זהב" במים העכורים של הביצה הישראלית.
בקיצור בני הלך ואיבד את "חוש הריח" והתרגל לריחות המים העכורים בביצה, עד שאפילו התאהב בבולשיט והחל לבחוש בו. כך זכינו לראותו בוועידת התרבות של הארץ ממתין בשקיקה לרגלי הבמה כדי לזכות ולנשק את שרת התרבות "אלת המלחמה" נושאת הדגל של "האליטה החדשה"... ונציגת הבולשיט התרבותי (עד שלא יוכח אחרת כמובן!)
תוצאת תמונה עבור בני ציפר
מקצץ בנטיעות ועושה קציצות
אלא שציפר הוא בעצם פחדן, הספיק ראיון רדיו אחד שבו התראיין המשורר מאיר ויזלטיר שעשה מציפר "קציצות" בשידור חי, כדי שציפר ייבהל וימלט מהשידור בלי להגיב. ויזלטיר חשף את ציפר כאחד שהוא בעצם בולשיט!
ציפר מיהר לפרסם בארץ כתב התנצלות, חרטה ומחילה והגדיר את עצמו כליצן וכמטומטם, שרק בייש אותו עוד יותר.
נראה שבמלחמת האליטות הבאה עלינו, זה לא הקרבן השוטה האחרון...

יום שני, 7 במרץ 2016

כשבולשיט קוראת מעל הבמה לעצור את הבולשיט.

מירי רגב (בכוונה לא "השרה רגב") היא ככל הנראה אשה מוכה או לפחות מושפלת. איני יודע מהם שורשי ההשפלה שמניעים את מוחה אבל הם כנראה עמוקים. אחרת קשה להבין מה מניע אותה להתריס שוב ושוב בקול "ענות גבורה" נגד האליטה התרבותית המתנשאת, ולגרום לה לבוז לרגב ולמה שהיא מתיימרת לייצג ולהתנשא עוד יותר על רגב.
את שלשים המנדטים שמירי מנכסת לעצמה, לא היא הביאה, וספק אם היא בעצמה הייתה מצליחה להביא מנדט אחד.
מנדטים, בכל מספר או שיטה בחירה, לא מייצגים תרבות, בפרט שהתרבות, קיימת או חלופית, לא הייתה ואינה נושא בהתמודדות בבחירות. 
אם כך, מה בתרבות השלטת מפריע או מכעיס אותה? מה מריץ או משגע את מירי? אם לא הקנאה והידיעה שאין לה סיכוי לשנות את יחס שועי התרבות הנוכחת אליה. כי לה ולשלושים המנדטים "שלה" אין מסר תרבותי ראוי להשוואה לתרבות הנוכחת ולכן אין למירי דרך אחרת מלבד לראות בתרבות הנוכחת ובמיצגיה כמתנשאים!
מירי יודעת היטב שתת התרבות המזוהה עם שלושים המנדטים "שלה" אינה חלופה! תת תרבות כזאת לעולם לא תאומץ או תתקבל בהבנה ע"י נושאי הדגל המתנשאים של התרבות השלטת והם לא יחדלו ללעוג לה ולמה שהיא מייצגת.
בדיוק כפי שהחרדים האשכנזים אינם מוכנים לקבל בהבנה ובודאי לא לאמץ את החיקוי הזול שמייצגת החרדיות המזרחית!
הרב עובדיה הבין את מזמן ולכן ויתר על ההכרה האשכנזית והמציא את ש"ס ויצר חרדיות מזרחית יש מאין.
מירי רגב היא שרת תרבות חסרת מסר תרבותי, לכן היא הבולשיט בהתגלמותו! ככל בולשיט חסר תוכן גם היא עושה המון רעש וצילצולים, אך בפועל תסתפק במעט מאד. תסתפק בכך שנציגי התרבות המתנשאת יחזרו לפתחה כדי לקבל קצת תמיכה כספית.
בולשיט במלא הדרו.
בשיטתם המוכרת של שולחיה הפוליטיים, היא תזרים כספים "לפריפריה" למצגי שווא של תת תרבות שיזמו שם בעבורה, אך בפועל הכספים האלה יגיעו לידיהם של מקורבים פוליטיים במסווה תרבותי. כי הרי ידוע שכל צרכני התרבות המתנשאת בפרפריה לא מביאים אף לא מנדט אחד!...
כמו אתונו של בלעם מירי רגב סמל הבולשיט הישראלי, השמיעה מבלי שהבינה, מעל הבמה קריאה נואשת, תעצרו אותי לפני שאני מדרדרת לתהום תרבותית שאין לי מושג, אם ואיך אצא ממנה...

יום ראשון, 6 במרץ 2016

"הפריץ הקטן" מול "קיר הברזל"

תגובה לבלוג של אליקים העצני ב- NEWS1
תוצאת תמונה עבור פריץ
היהודים והפריץ
אסטרטגית ההשרדות הציונית במאה השנים האחרונות הייתה ברורה
והניבה תוצאות ממשיות, זאת אסטרטגיה "גלותית" שמהותה הענות על הגנת "הפריץ". היה תימהוני אחד באירופה רומנטיקן תלוש, שהאמין והטיף נגד האסטרטגיה הזאת קראו לו זאב ז'בוטינסקי, הוא האמין שהעם היהודי מסוגל להיות בעצמו "הפריץ", אך למזלנו ההיסטורי המנהיגים הפרגמטים בלמו אותו ואת רעיונותיו האוטופים ההרפתקנים. ההשענות על "הפריץ" בפלסטינה א"י הייתה ונותרה השענות על מעצמה מערבית אחת מתוך כמה בזמן כזה או אחר.
מאה שנה זה עבד מצוין ואפשר לציונות לייצר ולנצל הזדמנויות היסטוריות לזינוקים נחשוניים שהביאונו עד הלום.
אלא "שניניו" של אותו ז'בוטינסקי מאחז העינים, לא חדלו מחלומותיהם ומאשליותיהם, ואליקים הוא אחד מהם, הם לא מסוגלים לקבל את המציאות שמדינת ישראל היא לא יותר ממדינת חסות, לעתים מבריקה ולעתים נועזת, שידעה לתמרן את עצמה בזהירות ובתבונה מול "הפריץ" התורן שקיבל עליה את חסותו.
לאליקים ודומיו ממשיכי ז'בוטינסקי ונתניהו בתוכם, נעימה האשליה שמדינת ישראל היא בעצם "מעצמה אזורית" מין פריץ קטן שיכול להפוך גם לפריץ גדול, למרות שכל אבחון אובייקטיבי נקי מרגשנות וחלומות, יראה שבעיקר מהבחינות הפנימיות שלה, אין למדינת ישראל נתונים מספיקים המתקרבים "לפריץ קטן"...
תוצאת תמונה עבור פריץאלא שבנימין נתניהו שהוביל את מסע ההתנגדות לאוסלו באמצעות הרחוב מחוץ לפרלמנט ששיאו הביא את רצח רבין הי"ד, והיום כראש ממשלה אוחז בשאריות אוסלו "כבקרנות המזבח" כי אין לו דבר אחר לאחוז בו, עומד היום מול "קיר הברזל" של המציאות הטופחת בפניו והולך ומאבד את תמיכת "הפריץ" המערב. הוא נאלץ ליצר מצג שווא של מדינת ישראל כפריץ. נתניהו נדחף בדרכו הידועה לכבות שרפות, ומאולץ על ידי המציאות הכוזבת שייצרו הוא ותומכיו לשנות את אסטרטגית השרידות בת מאת השנים שבנתה בעמל בדמעות וביזע הציונות השפויה. מה שבגין הגלותי, הז'בונטיסקאי המוצהר, הבין באיחור רב ותיקן ככל שיכל, מה שאריק שרון הצבר האופורטוניסט הבין לאחר שהרבה לקלקל לאורך שנים, וניסה לתקן באחרית ימיו, בנימין נתניהו שאינו מסוגל לנסות אלא רק "לכבות", אולי מבין אבל צריך "לשרוף לו את הבית" כדי "לאפשר לו לקום ולכבות את השרפה"...
כך מוצא עצמו נתניהו "הפריץ קטן" והכוזב "מעצמה עולמית שמינית" משחק באשליות, מתנתק בהדרגה מהמערב משחק "בנדמה לי" מול פוטין במגרש של הגדולים, ומאפשר לפוטין לאיים בעתיד על יכולותיה האוויריות ההתקפיות של ישראל ולחסום או למנוע הרתעה ישראלית אפשרית מבלי לקבל אישור מוקדם מפוטין. אם על אובמה יכול היה נתניהו לפחות ללחוץ באמצעות הקונגרס, איך ועם מה יוכל ללחוץ על פוטין???...
העיקר שנתניהו מרגיש בינתיים כמו פריץ קטן. ואליקים יכול להמשיך לקדש את סלעי קיומנו ולהשלות את עצמו שהנה סוף סוף אנחנו נקבל מהעולם את "הכבוד המגיע לנו" ולא נהיה יותר "ילד כאפות".... 

יום חמישי, 3 במרץ 2016

כשהשתן ממלא ראשי גנרלים, גורלם מתפכח.

גנרל אופק בוכריס היה עד לפני שבוע אופק ברור ובהיר. דרכו כגנרל לעבר אותו האופק נראתה לו סלולה ובטוחה.
אלא שאופק בחתירתו למגע עם פסגת הגנרליות, לא נזהר "והותיר אחריו פצועות בשטח". וכזכור אי הפקרת פצועים בשטח זה ערך עליון בצה"ל, וכך גם החובה מקצין בכל דרגה לדווח אמת! בסיטואציה הנוכחית אני משער שאופק חטא בכך שמעל בשני הערכים העליונים האלה!... 
כפי שידוע "שהדרך לגהינום רצופה בכוונות טובות", כך גם הדרך לגן עדן, לפסגה הצה"לית, רצופה ביריבים מתחרים וסתם "פצועים" שהופקרו מאחור.
אלא שככל שהפסגה הולכת ומתבהרת באופק, הביטחון העצמי גובר ואחת מתופעות הלוואי לכך, כמות "השתן בראש" גם היא עולה, ושזה עובר את "הקו האדום" יש ומרשים לעצמם אותם שאפתנים, "לעגל פינות"... וכשהם מרשים זאת לעצמם, הם גורמים לגורלם העיוור להתפכח. מעשיהם ודבריהם מכתיבים את גורלם.
נכנסים בקיר למרות עמודי התראה
וכפי שבארגונים כצה"ל או המשטרה מתקשים להפיק לקחי אמת ועוד יותר מתקשים ליישם אותם, כך גם אלה שיועדו להפיק לקחים מערכתיים, מתקשים להפיק לקחים אישיים מכישלונות קודמים, שכבר הפילו את דומיהם.  
המלכוד אליו נפל אופק הוא אותו מלכוד אליו נכנסו קודמיו, הניגוד בין התדמית השקרית שיצרת לעצמך והתאהבת בה, לבין מי שאתה באמת, גורר אותך להגן בכל מחיר על התדמית! וכך בסיום "הקרב" על התדמית, תצא קרח משני הצדדים.
"קדקוד" במצב הזה טועה ואומר לעצמו אין לי מה להפסיד,  אלא שיש לו הרבה מאד מה להפסיד.

יום שלישי, 1 במרץ 2016

להחזיר את הזמן האבוד

מרסל פרוסט הידוע, נדרש ל3000 עמודי ספר ויותר ממחמש עשר שנות כתיבה, כדי ללכת בעקבות הזמן האבוד ולא השיג אותו.
אני מצאתי את הזמן האבוד והחזרתי אותו אחרי ארבעה חודשים בלבד! ואחרי תהיות וטעויות של רופאים אורתופדים.
איך זה קרה?
בסוף אוקטובר שנה שעברה קרסתי ושברתי עצמות בכף רגל ימין. לקח לי כארבע חודשי השתקמות כדי לשוב ולעמוד על רגלי. והנה, ואין זה פלא, לפני כשבוע קרסתי / החלקתי ושוב נשברו חלק מאותן עצמות בכף רגל ימין!
התוצאה אותו הדה ז'אבו! שוב לעבור את אותו תהליך, ושוב חזרה על אותם ארבעה חודשי שיקום מעצבנים! 
דמניוק
אם זה לא נקרא להחזיר את הזמן האבוד, איני יודע איך לכנות את זה!
אז איפה טעה אותו מרסל פרוסט?
הוא טעה בכך שקודם לכל, הוא היה בריא ולא סבל מבעיות אורתופדיות, אחר כך, בכך שהיה עשיר כקורח, ולכן הזמן לא ממש שיחק תפקיד בחייו השבעים והמדושנים. ומעל לכל הוא טעה בכך שהתייחס לזמן כמכלול נטול משמעות, במקום לפרוט אותו לפרוטות קטנות ומשמעותיות. כי מי שמנסה לעקוב אחרי המכלול לא יבחין בפרטים הקטנים שבתוכו, שאחריהם ניתן לעקוב.