מלחמת יום כיפור לנצח

המלחמה הקשה ההיא אף שהסתיימה בניצחון צבאי בכל החזיתות ואף שהיוותה נקודת מפנה היסטורית בתולדות מדינת ישראל הציונית, ומהבט זה אפשר כבר לקבוע שאפילו הייתה "נחוצה", ממשיכה "לטרטר" את מוחנו בכל שנה בכל יום כיפור מחדש.

"לטרטר" משום שבכל פעם עולים מחדש, הכותבים מטעם, המזכירים והמתחשבנים הנצחיים ומתעקשים להתמקד שוב ושוב במישני, שלא לומר בתפל, ולהעניק לו חשיבות מלאכותית שאינה עומדת במבחן המדדים הכללי.

גם ארבעים ושלש שנים אחרי, עדין הם מתחבטים בקונספציה הבטחונית השגויה ובהטעיה שהייתה מכוונת או מקרית, והאם אותו מרואן המצרי, היה משלנו או שלהם או סוכן כפול. ומה רצה דדו ומה מנע ממנו דיין ואת מי שרת אלוף אלי זעירא ואיך ולמה נשאב לתוך הקונספציה של עצמו. האם היה יגאל ידין משת"פ של דיין בועדת אגרנט, האם ומה "בישל" קיסינג'ר עם סאדאת מראש, ומה אלתר בדיעבד, עד כמה שמשה ממשלת ישראל כלי משחק בידי ארה"ב וכו' וכו'...

כל אלה זוטות שמועצמות במקרה או במכוון, כדי להמנע מלעסוק פעם אחת ולתמיד בעיקר .

ועדה אמיצה

ראשית הייתה ועדת אגרנט, וועדה מכובדת שישבה ובחנה ופסקה שהכשלון הראשוני היה כולו צבאי! והטילה את האחריות על מספר קצינים בכירים. עד היום לא נשמעה טענה מנומקת לכך שהועדה טעתה. רוב הטענות היו על כך שהועדה לא הטילה שום אחריות גם על הדרג המדיני! וכולן ממשיכות ובאות מחוגים בעלי עניין הקשורים לצבא. מסקנה: אין סיבה ענינית להטיל ספק במסקנותיה ופסיקותיה של ועדת אגרנט.

הוסף כיתוב

רמטכ"ל תחת ורמטכ"ל על 

אסטרטגיית הגנה של מדינה במצב מלחמה חייבת להביא בחשבון אפשרות שישראל תותקף בהפתעה מוחלטת ויש להערך צבאית בהתאם. האם צה"ל היה ערוך צבאית לכך? עפ"י ההתנהלות ביומיים שלשה הראשונים של המלחמה נראה שלא!

את מי שרת זעירא?

בנה קו שבנה את עצמו ובנה קרירות

קונספציה צבאית וביטחונית חשופות למניפולציות, ולהטעיות ויכולות להתגלות כשגויות. גנרלים הם בני אדם ובני אדם טועים. האם התקיימו ע"י המעריך הלאומי אמ"ן בראשות זעירא דיונים מלאים ענייניים וחופשיים? שיכלו להקטין את הסיכוי לטעויות, כנראה שלא!

האם אמ"ן בראשות אלוף זעירא היה ערוך כראוי להמצאת מודיעין שדה אמין ומספק למקרה של הפתעה?

כנראה שלא!

האם מידת הזהירות האלמנטרית חייבה אז הכרזת כוננות והערכות למלחמה לפחות באמ"ן? נראה שכן. האם זה נעשה בפועל במועד? כנראה שלא!

האם אלוף אלי זעירא פעל כפי שנדרש ממנו, אך ורק מתוך מניעי מודיעין מקצועיים? כנראה שלא! אלי זעירא פעל הסתכן וסיכן גם כדי לרצות את משה דיין שר הביטחון ולצדד בו, אולי משיקולים אישיים באשר למינויו העתידי. (בהנחה ובתקווה שלא שרת גם את ידידינו האמריקאים...)

לאחר מלחמת ששת הימים וכיבוש סיני, שונתה אסטרטגית ההגנה של ממשלת ישראל לדפנסיבית, כאשר בתמורה לתמיכה ערפילית בכור בדימונה, לתמיכה מדינית ולנשק אמריקאי, ועקב קיומו של מרחב סיני כחיץ נרחב, התחייבה ממשלת ישראל שבמקרה של מלחמה, לא ליזום ולא לצאת לתקיפות מנע מקדימות ולא לקיים את האסטרטגיה האופנסיבית הקודמת, של העברת מיידית של המלחמה לשטח האויב. מדובר היה בהחלטה ממשלתית לגיטימית שהתקבלה בשיתוף עם כל גורמי הביטחון לרבות הצבא.

האם הרמטכ"ל הפנים את המשמעות האופרטיבית של האסטרטגיה ההגנתית? במיוחד לאחר ובעקבות לקחי מלחמת ההתשה? כנראה שלא! הפנמה כזאת מצד המטכ"ל חייבה הערכות טקטית מלאה למגננה. לכן הוקם ובוצר הקו השני קו התעוזים. האם הייתה המלצת רמטכ"ל לממשלה, לנסיגה מנוכחות קבועה על המים בקו המעוזים? במסגרת הערכות הצבאית מלאה למגננה? לא ממש! המטכ"ל היה חלוק והתלבט בין שיקולי יוקרה לשקולי הגנה התוצאות היו בהתאם!

הדרישה של דדו יומיים לפני מהממשלה מדיין, לגייס מילואים ו/או לאשר תקיפה מונעת מאולתרת של חיל האויר, מראה שדדו לא הפנים ולא התכונן כראוי לאסטרטגית המגננה! או שחיפש כסת"ח כי ידע שיסורב!

הלחץ שהפעיל אריק שרון על המטכ"ל כבר מהיום השני לחצות את התעלה מוכיחה שגם שרון לא הפנים, התנגד ולא נערך לקיום אסטרטגית ההגנה. או שמבחינתו זאת הייתה רק סמנטיקה, ומרגע שהמצרים ירו את היריה הראשונה וחצו, היה צריך לפעול בהתאם לאסטרטגיה הקודמת. אז למה לזה לא נערכו בזמן?

הפקרת לוחמי המעוזים: וההמנעות מהכנסתם לכוננות ספיגה מוקדמת או העדר הערכות לפנויים, מהוים מחדל בפני עצמו כי זה מראה שבכירי הצבא מהרמטכ"ל למטה לא הביאו בחשבון לא הפנימו ולא תרגלו מצב של נסיגה ופינוי מסודר של לוחמי רב המעוזים. אחריות של אלוף פיקוד (גורדיש) שלא הכין תכנית או לא הפעיל תכנית אם הייתה כזאת. התוצאות ידועות. וזכורות.

ואזכיר גם את התנהלותו התמוהה של מפקד חי"א בני פלד ז"ל, שהכיר את האיומים וידע את יכולותיו המוגבלות של החיל בהתמודדות מולם, ובכל זאת מיהר להערך לתקיפה אוירית מקדימה מאולתרת, ולאחר מכן נאלץ לבטלה ולבלבל את טייסיו, והצטרף באופן לא מקצועי, לחינגת האלתורים ההיסטריה של המטכ"ל, וכך שחק מאד את מצבת מטוסיו וטייסיו, בגיחות מאולתרות לא יעילות ומסוכנות מאד.

כאן גם המקום לציין שצה"ל זכה לתגבור ולסיוע לוגיסטי מהירים מארה"ב, בזכות הפגנת האמינות של הדרג המדיני והתעקשותו לקיים את ההתחייבויות המוסכמות לארה"ב.

כל מה שמניתי ותארתי לעיל, אינו קשור לעיסוק המגוחך בהטעיות בקונספציה השגויה ובמה חשב או תכנן או עשה או התכוון ולא עשה סאדאת ושאר "הירקות עבשים".

נניח לרגע, שהקונספציה הייתה נכונה וההתראה הייתה מדויקת, האם ממשלת ישראל (גולדה) הייתה מאשרת התקפת מנע? לאיזה צורך זה היה נחוץ אם קיים מרחב נסיגה וקיימת אסטרטגית הגנה וספיגה? האם הייתה הממשלה מתירה גיוס מילואים כללי? זה הרי איתות או שלב מקדים להתקפת מנע! אין סיכוי להתרה כזאת. מצבת הצבא הסדיר היתה אמורה להיות ערוכה למגננה ולבלימה הפריצה או הפריצות.

אם כן איפה שוב טעה רק מטכ"ל צה"ל לבדו? הוא העריך שהמצרים יצלחו את התעלה "כמו צה"ל," במקום אחד או שנים או שלשה. המטכ"ל הישראלי לא העלה על דעתו, שהם יצלחו לכל אורך התעלה הצרה! בעשרות מקומות בו זמנית  ובין המעוזים! זאת כבר לא קונספציה, זה סתם חוסר בכושר להבין את משמעויות הגלויות של כמויות האמל"ח, הציוד, אמצעי הצליחה והלוחמים המצריים, שפוזרו כמעט לכל אורך התעלה.

לכן הגיע כבר הזמן להודות שהתנהגותם של בכירי מטכ"ל צה"ל סביב ועדת אגרנט הייתה מחפירה ופחדנית, מלבד דדו, והתבטאה בעיקר ברצונם המופגן להטיל את האחריותם על או לשתף בה את הדרג המדיני. כך לא נוהגים גנרלים מקצועיים ובעלי כבוד!

האמת ההיסטורית היא שהמטכ"ל "פונק" ממלחמת השחרור ועד מלחמת שש הימים, מב.ג. ועד אשכול, חיפה הדרג המדיני באופן גורף כמעט על הצבא ועל כשליו והסתיר אותם והסתיר את הבעיות מעיני הציבור. מטכ"ל צה"ל נהנה ממעמד כזב של "פרה קדושה". זאת לא נבע רק מחולשה אישית של הפוליטיקאים,

זאת הייתה בפרוש חלק מאסטרטגיה העצמה תעמולתית, של יצירת תדמית כוזבת של הצבא הבלתי מנוצח,

בעיקר זה נדרש כלפי פנים, כדי להעניק תחושת ביטחון לציבור.

הצרה שבשלב די מוקדם ובעיקר אחרי נצחון ששת הימים החל המטכ"ל בעצמו להאמין "בבלוף" הזה עליו.

וזה היה אבי אבות המחדלים של המטכ"ל, ושל הרמטכ"ל, אותה "חשכה של הארה עצמית מופרזת".  

במלחמת יום כיפור היו בפוליטיקה כבר מספיק גנרלים לשעבר, שהכירו את הצבא מבפנים, והמחדל הצבאי כבר היה כל כך גדול, שלא ניתן היה יותר לחפות על המטכ"ל, כי הבלוף העצמתי התפוצץ לו בפנים.

לסיום חיוני להוסיף, שהדרג המדיני אינו חף מאשמות בעיקר אשמותיו נעוצות בכך שסמך או העדיף לסמוך על המטכ"ל והצבא בעיניים עצומות מדי. משה דיין ז"ל היה מעורב והשפיע לטוב ולרע עמוק מדי בתוך המטכ"ל! דדו אף המעיט את עצמו אל מול "הילת" דיין. אלא שחובתו הראשונה של דדו הייתה ליטול את מלוא האחריות לניהול הצבא על עצמו! ולא "לשתף" בה את דיין. אילו היה עושה כך, אולי גם אלי זעירא היה מורחק מספיק מדיין ולא היה מתבשם בקסמו.  

עד כאן.

התייחסות למ"ג לארז ביטון מאת ד"ר עירית אמינוף מעפולה

אתמול שלחה אלי חברה טובה את המכתב הנדון והסתבר לי שהוא "רץ ברשת" קראתי ולא יכולתי שלא להתייחס לזה כאן:
קראתי את המאמר ונפעמתי. המאמר אכן ברמה "דוקטורית," בנוי לתלפיות, מנומק ברגש, עם שלל דוגמאות לסבל רב והעצום, שהכותבת כלל לא סבלה ממנו, רק תפסה טרמפ נוח על הסבל הזה.
נפעמתי מהצדקנות והפטרונות שעולה מתוכנו הגלוי והנסתר, ובעיקר נפעמתי מחוסר הרלוונטיות למהות הדיון של רוב טענותיה של ד"ר עירית אמינוף הסופרת והחוקרת. ואנמק בקצרה:
ראשית אציין שהרקע ההיסטורי "הקורבני" והמוצא שלי דומה מאד לשלה, ודי בכך.
לעניין תחושתו של ארז ביטון שהוא חי "בגטו" (לא עלינו) ושעליה יצא קצפה הצדקני של הכותבת הזועמת. ארז ביטון, שאיני מכיר לא אותו ולא את שיריו, לא התכוון לגטו ורשה או לגטו ביאליסטוק, גברתי "המקדשת את שם השואה." הוא התכוון לגטו! גטו ונציה, גטו סיביליה, קורדובה, בגדד או היום גטו מאה שערים. את הגטו גברתי החוקרת לא המציאו הנאצים והזכות להגות את המילה "הקדושה" גטו לא ניתן רק לשורדי גטאות הנאצים, ובטח לא רק לאשכנזים וודאי שלא לצאצאיהם שלא סבלו בהם!
"לחוש בגטו" משמעותו לחוש שאתה חי במקום מסוגר, זה הכל! ועם כל "אשכנזיותך המהוללת" גברתי, אינך מסוגלת להתווכח עם תחושות אישיות! בטח שלא עם תחושותיו של עיוור שחש כלוא כבר בגטו עיוורונו.
טרחת גברתי המלומדת לכתוב מאמר נשגב בצדקנותו ואיך לא טרחת לעיין בדו"ח שיצא מתחת ידי הועדה בראשה עמד ארז ביטון? זה לא סקרן אותך "כחוקרת"? טיפת כבוד למקצוע ולתואר שאת גאה לפרסמם.
יש לי עוד חדשה עבורך: מוצאך ותולדותיך לבדם, אינם מקנים לך זכויות יתר או שמץ בעלות על המונח המקודש "שואה".  גם לארז ביטון המשורר המרוקאי מותר להגות את המילה המקודשת הזאת ולא תרד אש מהשמים ותכלה אותו. מה עוד שהוא לא המעיט ולא ביטל ולו כזרת "מהשואה שלך"! לטעמי הוא רק הבהיר עד
כמה טיעוניו חלשים כאשר נזקק למונח הזה, אבל בשום ראיון הוא לא עשה את ההשוואה המיותרת שאת עושה!
ארז ביטון שאת שופכת עליו קיתונות ניסה לתרץ את היומרה המלאכותית שלו לגבש באמצעות ועדה לרגע, איזו זהות "ייחודית" תרבותית והיסטורית, שניתן יהיה לייחסה לעדות המזרח מכאן ולהבא, ואת זה את לוקחת ממנו?
חוסר הרלוונטיות  של טענותיך היא קודם כל בכך שאלה היו הנימוקים בהם השתמשו "האשכנזים" מקימי המדינה הזאת בראשיתה (הוריך והורי) כדי להצדיק את "העדפות המתקנות" שהעניקו לניצולי השואה ולעולים שהגיעו מהמערב. אלה העדפות שהוענקו אז "בצדק" ענייני פרקטי, כי לעולים אלה היו אז הכשרה ונתונים מספיקים "להתאושש ולעמוד על רגליהם" עם קצת עזרה ולהפוך ליצרניים. לעולים מארצות האסלאם חסרו אז הנתונים הבסיסיים האלה (למעט אולי עולי לוב מצרים סוריה ועיראק וזה התברר רק בדיעבד). בהם נדרשה השקעה רבה יותר ולזמן ארוך הרבה יותר, עד שיעמדו על רגליהם. זאת האמת היבשה והפשוטה שאותה צריך לומר מבלי להתנצל. ברגע "שהאשכנזים" הקולטים לקחו אחריות לטוב ולרע, והגדירו את עולי האסלאם כאוכלוסיה שלמה נזקקת ונתמכת מנותקת מהתרבות המערבית, הם גם "הכתימו" אותם "כנחותים". ולכן גברתי ד"ר אמינוף, גם "שהשקענו בהם והענקנו להם" כולל בארז ביטון בר המזל, איננו יכולים ואיננו רשאים לשלוט גם בתחושותיהם האישיות והקבוצתיות. האמת שלהם שהם ראו לנגד עיניהם הייתה שקיימת העדפה תודעתית לאשכנזים. וכאשכנזי אני מודה בזה שאם לא היינו עושים כן, היינו כנראה "יוצאים קרחים מכאן ומכאן".
לכן "אינוונטר הסבל" שאת מעלה שוב היום, ככל שהוא נכון הוא כבר אינו רלוונטי למהות של הדיון.
לך ולנו האשכנזים לא מגיעות כל העדפות והבנות יתר, בגלל מוצאנו או מחמת הסבל של הורינו לדורותיהם, ולארז ביטון ולמזרחיים (שאיתרע מזלו לייצגם), לא מגיעות העדפות מתקנות בגלל מוצאם תחושותיהם או "סבלות" אבותיהם בראשית המדינה מידי האשכנזים אז, והם אינם רשאים היום לתבוע מאיתנו שנפצה או נעדיף אותם בגלל תחושותיהם שירשו מהוריהם מהעבר.
"המלחמה" האשכנזית הצודקת היום, היא על שימור והעצמת תרבות המערב שהנחילו לנו כאן הורינו!
ארז ביטון רשאי לנכס את הגלות היהודית בספרד למזרחיים, כדי שזה יעלה להם את הגאווה ויעניק להם תולדה היסטורית להיאחז בה. לטעמי (האשכנזי) התרגום של זה לטיולי שורשים כתמריץ זול להבאתם אל הלמידה מעיד יותר מכל עד כמה זה תלוש. כי הרי מהבית הם אף פעם לא קלטו את זה, ולכן זה לא יתמרץ אותם ללמוד את זה. חובתנו להורינו ולעברינו האשכנזי למנוע מהם זכות ואפשרות להחדיר להווייתנו המערבית החילונית, ערכים גלותיים מפוקפקים שיובאו הנה מתרבות וארצות האסלאם וקשה להם להיפרד מהם.
"מצעד האיוולת" שערכת לנו, בעמל מיותר, של אינוונטר הסבל ומחיריו בגולה וניכוסו, אינו רלוונטי יותר! זאת צדקנות במלוא "הדרה"! עדיף לומר את האמת היבשה והפשוטה הרלוונטית להיום מבלי לחשוש ולהתנצל.

על גזענות הומופוביה פמיניזם ואליטיזם. בישראל 2016 (2)

פרק ב' על הומופובייה
אפתח בגילוי נאות, אני מעולם לא הסתתרתי בתוך "ארונות" ולכן גם לא נזקקתי ליציאה מהם. בעוונותיי הרבים אני מה שמכונה בהגה העכשווית, "סטרייט!" אני אוהב ונמשך לנשים, תמיד הייתי כזה ולא הייתה לי שום בעיה עם חולשתי זו.
כך שאת מה שחשים הנמשכים לבני מינם אני רק מסוגל לדמיין, והאמת שאני לא ממש מתאמץ לדמיין, כדי שלא אאלץ לגחך... כי כל הנושא הוא מתחילתו ועד לסופו רציני מאד. אילו היה זה עניין נדיר שולי וביזרי, התורה לא הייתה טורחת ואוסרת.

עשר אלה הספיקו לאלוהים אז למה הוסיפו?

הטרחה הזאת של התורה, היא העדות שמדובר בתופעה שהייתה מוכרת ואולי אף נפוצה "רק בקרב הגויים כמובן", מעולם לא בקרב היהודים הסגוליים, כי הרי הם נועדו לקיים את מצוות התורה, ואין סיכוי שיהודים "סגוליים" יפגמו בחולשות גויים.

ערב רב או רב ערבי? נדרש מיון של הריקים

כאן עולה השאלה מדוע התורה מצאה לנכון להתייחס בכלל ולאסור בפרט על "משכב זכר" תוך התעלמות מופגנת ממציאות קיומה של החולשה והתופעה? ומדוע לא אסרה התורה על "משכב נקבה"? שגם היא הייתה תופעה מוכרת לה ועוד אני תוהה מדוע אם כבר, התעלמה התורה מקיומם של הבי-סקסואליים? מדוע התופעה המוכרת הזאת לא נאסרה בתורה? (דוד בן ישי? יונתן בן שאול?). אני מוצא לנכון לעסוק בתורה כי היא "האשמה" העיקרית ואולי הבלעדית, בקיומה של ההומופוביה.
התשובות לשאלות האלה ניתן למצוא אם ננסה להסביר בקצרה את הרקע האנושי והסביבתי של אותם אנשים שהגו את התורה (כמובן, בשמשם "השופר" ו/או "המדפסת" של הקב"ה).
תחילתה של ההגות הייתה כנראה במצרים ע"י קבוצה קטנה וייחודית, והמשכה היה לאורך ארבעים שנה משעממות במדבר.
צריך להעיר כאן שמבחינת השלטון המצרי, זה היה כנראה אירוע זניח מקומי וכנראה שלילי, ולכן לא טרחו לתעד אותו.
נמלטו ממצרים שבטים עם מסורות ומוצא קרובים, ונספחים רבים (ערב רב). ואחרי כישלון פרשת המרגלים היה ברור להנהגה ההיא שחיוני ביותר להפריד את "הבר מתוך המוץ", וחיוני עוד יותר היה להרבות את "הבר". לצורך פרקטי זה

אמצעי חיוני בגולה לרבוי ושרידות 

 גויסה התורה. היא שמשה, באמצעות האיסורים שנהגו, כאמצעי ניפוי הפרדה ומיון. מצוות "פרו ורבו" הייתה חיונית לשרידות ולמימוש חזון העתיד. לכן נאסר על השחתת זרע לכן נאסר על משכב זכר הכול התמקד לפרייה ולרבייה. משכב נקבה אינו משנה למטרה, כי הנקבה מסוגלת להרות וללדת בלי קשר לנטייתה המינית. כך גם הבי-סקסואליות  של הזכרים, לא מפריעה למימוש המטרה כל עוד הם מפרים נקבות. כל עניינה של התורה היה במשימת הריבוי. היא לא התערבה
בנטיות ותענוגות כל עוד הם לא הפריעו למשימה. זכרים יהודים שלא היו מסוגלים או לא רצו להפרות נשים נופו כמוץ. שאר האיסורים העלו את רף הקבלה וסייעו לזהות ולסלק מתחזים וחלשים. להוגי התורה היא הוותה מסגרת מהפכנית חדשנית שקיבצה בתוכה שבטים עם קרבה מגדרית ומסורות מוצא דומות שהתחנכו ושאפו לממש את חזון השבת ארץ כנען  לידיהם.
"הבעיות" כמו תמיד אצל היהודים, נוצרו בגלות. בשבעים שנות גלות בבל החלו הגולים להעלותה על הכתב באופן שיטתי כי נוצר הצורך לחזק את הקשר בין הגולים ואת הקשר לארצם ההיסטורית, למנוע או להקטין את השפעות הסביבה עליהם. אז קובצו גרסאות מיונו והועלו על הכתב ונכתבו ושוכתבו פרקים וספרים שעתידים יהיו להתקבץ לספר התנ"ך היהודי. ספר שהתקדש ונשתמר תודות למאבק נגד היהודים המתנצרים שהגדירוהו כ"כברית ישנה" במטרה להצדיק את "הברית החדשה" שהגו לאחר חורבן בית שני ושבר הגלות השנייה. מאותן סיבות וכתגובת נגד נהגתה המשנה ע"י יהודים מתנגדי המתנצרים.

אקסיומה שאינה ניתנת להוכחה ולערעור.

בעיית ההומופוביה התעצמה לשיא כתוצאה "מהתקדשות" התורות. העולם דתי בלתי אפשרי להתדיין מול "קדושה". קדושה היא כמו אקסיומה במדע המתמטיקה, היא אינה ברת הוכחה ואינה ניתנת לסתירה, ועליה מתבססות כל ההיגיון המדעי השיטתי.
כך קרה ששלשת הדתות המונותאיסטיות דחו את החולשה האנושית הזאת כסטייה חמורה וגרמו להדחקתה המוחלטת אל מעמקי "ארון הסתרים" של החולשות והחטאים למשך אלפי שנים, וגם הנאורות שהכתה בדתות לא העזה לשחרר אותה מתוכו.
רק בעידן הפוסטמודרני הנוכחי חשו לראשונה, "נפגעי" החולשה או "הסטייה" הזאת, עוז בנפשם לצאת מהארון ולתבוע את חרותם. אלא שמה שמושרש עמוק בתודעה האנושית לא ניתן לשינוי קיצוני ומהיר, ההומופוביה היא תגובה שמבטאת חוסר היכולת להכלת התופעה. היו לזה מניעים אבולוציוניים חברתיים שרידותיים, ויש מניע דומה להתפרצות הנוכחית של התופעה, אל מחוץ לארון, וללגיטימיות שהיא מקבלת בהדרגה. ככל הנראה, האבולוציה החברתית משנה מגמה בכוון של צמצום הילודה, בעיקר בקרב החברות המניעות את האנושות. כנראה כדי להעשיר ולחזק אותן במלחמת ההישרדות מול החברות האנושיות האחרות, כי הסימנים הנראים היום, הם בכוון להתפוצצות אוכלוסין שבעקבותיה נצפים משברי קיום קשים.

נכות ללא מוגבלות, אינה תורשתית ולא שורדת.

את העדפות החד מינית והרב מינית , בקרב מיעוט קטן באוכלוסיה, המקבלות היום הכרה, נוח להגדיר כסוג של נכות מוחית.
נכות שאין עמה מוגבלות, ולכן אינה צורכת הכרה ותמיכה מהביטוח הלאומי (כמו למשל אוטיזם או דאוניזם). ככל הנראה היא גם לא גנטית ולכן אינה תורשתית ואינה ניתנת לחיזוי מראש כך שלא מדובר במוטאצייה, מה גם שאינה ברת התרבות טבעית, ואינה מסכנת את שרידות המין "הבריא" ואין צורך ואפשרות להפסיק הריונות בגינה, התופעה אינה מדבקת, לכן אין סיבה אבולוציונית והגיונית לדחותה. לפיכך אין סיבה שרידותית לראות בזה איום ואין צורך להילחם בה כבתופעה פסולה או מסוכנת לחברה.
מן הראוי לציין שרבים מהלוקים "בנכות" הם בעלי רגישות כישרונות ויכולות תבונתיים מעל לממוצע, ככל הנראה בגלל הסתירה הפנימית בזהות המינית המובנית בתודעתם כבר מגיל צעיר, שמאלצת את מוחותיהם להתמודדויות עצמיות שהמוחות "הנורמליים" פטורים מהם.
אישית אני סולד מהביטוי המיני הביזרי והמוקצן המתבטא בהפגנות הרחוב שלהם. לטעמי ממד ההתרסה שבו מיותר ומסוכן, אבל אין בזה הצדקה למנוע מהם להלחם את מלחמתם הציבורית להכרה בהם ובזכויותיהם.

חזית המאבק לחופש מהממסד הדתי 

ההומופובים המתייצבים חזיתית נגד התנועה הם השמרנים, דתיים ואסלמיסטים יהודים ומוסלמים, שנאבקים בתרבות המערבית ברוחה ובהשפעותיה. למאבק הזה ישנה כיום חשיבות חברתית גדולה, כי הקבוצה המנודה הזאת ביחד עם הרפורמיים היהודים והנשים הפמיניסטיות, מהווים היום את הכוח הלוחם "חוד החנית" העיקרי הנאבק ברחובות כאן ובעולם לדחיקת השמרנות הדתית, כאשר הכנסת בה צריכים להתנהל מאבקים כאלה, משותקת פוליטית למעשה, ואינה מסוגלת להכריע מערבה.
כל אדם שמאמין "בדת" הנאורות, במדע במערביות בחופש הדעה בדמוקרטיה ובחרות הפרט, חייב להתקומם ולצאת נגד ההומופוביה שמבטאת את הדתיות הממסדית שכבר אינה תורמת דבר לאמונה חופשית באל ולפעול כדי להחלישה.

על גזענות הומופוביה פמיניזם ואליטיזם. בישראל 2016

פרק ראשון - על גזענות
ארבעה נושאים מככבים בשיח התקשורתי במחוזותינו. מצאתי לנכון לדון קצת עם עצמי בארבעתם.

היהודי, שבגלל עצמתו הממשית אך הדמונית 

"הגזענות" נשאת ברמה, כאן ועכשיו, ע"י אנשים הרגישים מדי למוצאם ומגדרם, ומשמשת להם כלי לתקוף את מבקריהם בעיקר בהעדר "חיצי התקפה יעילים אחרים באשפתם".

ביטוי לגזענות פסיבית מושרשת ייחודית למגדר

חשש להתעמת והסתפק בהגדרה "אנטישמיות"!

כמו מושגים רבים, גם הגזענות נודעה לעולם כייחודית בעיקר ליהודים בגולה, כאנטישמיות. אומה מתבדלת ומבודלת החיה כמיעוט בקרב עמים אחרים ורגישה מאד למוצאה, מקופחת זכויות, מופלה מאוימת ומותקפת בתעמולה ובאלימות מילולית ופיזית.

דרווין עסק במוצא המינים לא בשונות!

טענת גזענות הייתה ועודה, כלי מרכזי במאבק היהדות לשרוד מבלי צורך לתת לעצמה דו"ח על הסיבות להיווצרות  גזענות. מבחינת היהדות, גזענות היא תכונה המובנית בתודעה החברתית בלי צורך לסיבות ומניעים להתפרצותה. אם נרצה או לא, גזענות היא מאלוהים! ולמה אלוהים ברא אותה? לזה הומצאו תאוריות רבות. ועובדת קיומה נכרתה בדמים יהודים רבים.
והנה "ראה זה פלא" גם בקרב היהודים ששבו אך לא מזמן, לחיות עם מלוא הזכויות, במולדתם ההיסטורית, צמחה לה די מהר "גזענות"... מאחר והיהדות טרחה והעניקה למושג הזה ממד על לאומי, מן הראוי להגדיר אותו במונחים על לאומיים...
הגרמנים הנאצים השיטתיים, בתורת הגזע "המדעית" שלהם, קבעו את המשתנים המגדירים גזע מאפיינים אותו וממקמים אותו על סקלת רצף גזעים, ובהתאם למיקומו נקבע היחס אליו ושעור אפלייתו ביחס לגזע העליון!...
בהתאם למדד "המדעי" הנאצי, ההגדרה לגזענות היא: ראייה והתייחסות לאדם או קבוצה, אך ורק על פי מוצאו או מוצאם הביולוגי.

כפו תאוריות רגשיות על המדע השכלתני 

הנאצים חקרו מוצאים בשיטות מדעיות הגדירו גזע עליון וגזע תחתון, ודרגו בהתאם את כלל טיפוסי האדם בהתאם לקרבתם או מרחקם מגזעי הקצוות האלה. את הגזעים התחתון והקרובים לו, ואת הפגומים, הם העדיפו להשמיד, כי הם דגלו בברירה מלאכותית מואצת. הנאצים כשלו ונכחדו משלש סיבות פסבדומדעיות לפחות: קביעתם הלא מוכחת, שיש גזע ארי עליון. קביעתם
שהיהודים הם גזע תחתון מה שמנוגד לעובדות ההיסטוריות ולעצמה הדמונית שהייתה להם. (מה עוד שהיה שוני גזעי נראה ברור בין הצוענים ליהודים...) והסיבה השלישית הנחתם המוטעית שתאוריית דרווין מצדיקה ברירה מלאכותית מואצת. לכן הם בחרו בגזענות אקטיבית. "לזכותם" יאמר שבתחילה הם התכוונו "רק" לגרש ולהגלות והפכו את היהודים לאמצעי סחיטה פוליטי.
ליהודים לעומתם, להבדיל אלף אלפי הבדלות, שנחנו בדמיון ובמעוף, ופחות בשיטתיות מדעית, לא נדרש מחקר מדעי כאשר חילקו את האנושות לשניים: ליהודים ולגויים, (כל שאר האנושות שאינה ממוצא יהודי!) לזכותם יאמר שמלבד את אויביהם הישירים, היהודים לא רצו להשמיד אף אחד. ובין אויביהם הרבים הם צוו להשמיד בעצמם רק את עמלק, ואת עבודת השמדת כל שאר אויביהם הפקידו בידי אלוהים. (כי כידוע מאז מצרים, היהודים לא ממש אהבו לעבוד בטח לא בעבודה הקשה של אבדן כל אויביהם, אויבי ה'!). לכן היהודים העדיפו "גזענות פסיבית" המהווה אמצעי אבולוציוני חברתי.

המצאה יהודית גזענית: קבלן משנה.

 אז למה מפתיעה אותנו הגזענות החדשה הזאת? הפנים ישראלית? הרי היא מלווה אותנו משחר בריתנו כעם ומיום בריתנו כאדם (כולל את הנשים שאליהם עוד אגיע). הגזענות (כלפינו) היא חלק "מהגנטיקה" הלאומית והתרבותית שלנו!
אנחנו נרעשים ממנה, משום שכאן בארצנו שלנו היא הייתה אמורה להיעלם! ובכל זאת חלקנו מסרבים לנטוש אותה! נצמדים לזיכרונה המשקר, (בדומה לבני ישראל שסירבו לשכוח את סיר הבשר שהיה להם במצרים). אנחנו אומה שמסרבת לשכוח! שנהנית (באופן פסיכוטי) לזכור ולהזכיר! כשזה לעניין וכשזה לא לעניין! ומה יותר "נעים" לנו מלהזכיר את הגזענות "האהובה"?...
"הגזענות" ששורה עלינו כאן ועכשיו היא זיוף! היא מלאכותית ומגויסת. אנחנו בהגדרתנו המתחדשת כבר לא מתייחסים

כשיבחרו בזה, האם יופלו?

להבדלים שבינינו אך ורק על פי המוצא! אלא קודם כל על פי התרבות אליה אנחנו משייכים את עצמנו, וזה הבדל עצום!
אנחנו לא מעלים בדעתנו (לפחות בינתיים) להפלות חוקתית, לשלול זכויות או להעניק זכויות יתר, אך ורק בגלל המוצא! החלוקה המגדרית בתוכנו היא במאפייני תרבות לא במאפייני המוצא! ההפליה שקיימת בתוכנו היא הפלייה תרבותית לא גזעית! אלה הטוענים לגזענות אינם מבינים את משמעותה, ולכן אינם נשמעים אמינים!
"האשכנזיות" מייצגת בתוכנו היום קודם לכל את התרבות המערבית. היא לא חוסמת במתכוון מזרחיים מלהתקבל לתוכה. להפך! היא מעודדת מזרחיים וכל מגדר אחר לאמץ אותה. לכן נולד הכינוי "משתכנזים" למזרחיים ולערבים שפנו "מערבה".
"המזרחיות" מייצגת בתוכנו היום, קודם לכל את התרבות הערבית המסורתית שאומצה בחלקה ע"י יהודי ערב, ודורשת הכרה בה! איזה נימוק אבולוציוני יהודי ראוי יש לזה?
היא תובעת הכרה בה בטענה ריקה לשוויון, אין דבר כזה שוויון תרבותי! ואין זכות לשוויון כזה! "האשכנזיות" אם תאמץ עיקרון של שוויון תרבותי תחדל להיות אשכנזיות! מהותה של המערביות היא בכך שהיא רואה עצמה נאורה מודרנית פורצת דרכים, סובלנית, חופשית ולא כפייתית. בדיוק כפי שהיהדות כתרבות דתית, העמידה את עצמה בעידן הדתות, במשך מאות שנים, לעומת הגויים. התרבות המערבית בכלל (ואשכנזיות כאן) רואה את עצמה מתקדמת מהתרבות הערבית ולא תראה את עצמה אחרת מכך! גם כשהיא מביאה אתה הרבה מדי תופעות ודברים רעים ופוגעניים. לכן אין כאן גזענות! גם אם מייצגי התרבות המזרחית "נושאים את שם הגזענות לשווא" כי אין באמתחתם כלים אחרים להשוות בין תרבותם המזרחית לתרבות האשכנזית. ניתן לאבחן ממד מסוים של גזענות פסיבית בקרב היהודים במגדרים הדתיים הכיתתיים. החרדים האשכנזים המקיימים כאן את תרבותם הגלותית, מסרבים בקנאות להתערב עם חרדים מזרחיים, שנוצרו לראשונה כאן, כחיקוי לחרדיות האשכנזית, משום שהם רואים במזרחיים מתחזים ומקלים במצוות, כשלמעשה שאיפתם

"השאור שבעיסה היהודית" לא מערבים בשאור מזרחי מחשש שעטנז. 

לשמר את טוהר גזעם! זאת הפרדה מגדרית שרואה במזרחיים פחותים, אלא שהחרדים המזרחיים השלימו אתה ומקבלים עליהם בכירות אשכנזית. החרדיות הדתית רואה את עצמה "כשאור שבעיסה" היהודית, החרדיות האשכנזית הוכרה כבר "כשאור שבעיסה" החרדית.
יש לזה משמעות תודעתית תקדימית כללית, גם אם זה לא מוצדק פרטנית, ברמה המגדרית בישראל זה מובנה היסטורית.
פוליטיקאים רגעיים ולחצים פוליטיים זמניים, גם כשהם מתיימרים, לא מסוגלים לשנות את "הבכירות האשכנזית" החילונית והחרדית השרירה כאן ראשונה היסטורית. אלא כאשר "המזרחיות" תציג כאן הוכחות תרבותיות איכותיות וכמותיות, רק אז היא תהיה רשאית לטעון לשוויוניות. טענות על התנשאות אפליה וקיפוח מצד "האשכנזיות" אינן הוכחות כאלה גם אם הן נכונות, הן אינן נובעות מגזענות, אלא משאיפה של "המזרחיות" לשמר את תרבותה ולכפות אותה.
הערה לסיום: מאחר והנושא הוא "גזענות" לא התייחסתי כאן לעניין משמעותי והוא תכנה ומהותה של "תרבות מזרחית" יהודית. מה עוד שבעוונותיי, אני מודה שנחשפתי רק לביטויים הביזריים שלה ולכן אין לי יכולת לדון בה עצמה.

הקרב האבוד של מירי.

מזרחית עם חיוך רחב ולא מסוים

מירי היא בראש ובראשונה אשה יפה עם חיוך רחב צחור שיניים אוטומטי, ולאחר מכן היא אשה רגשנית אימפולסיבית וצפויה, ולאחר כל זה מסתבר, שהיא מזרחית, מונעת מרגש נחיתות שורשי שיצר אצלה צורך עז להיות נאהבת ולהיות מקובלת. אלה הן תכונות שמקשות על חייה של פוליטיקאית בעיקר אם היא מתכננת לרוץ למרחקים ארוכים.

אשכנזייה ימנית אליטיסטית

בעד עצמה

קריקטורה שמדברת

איילת שקד מבחינות רבות היא היפוכה של מירי רגב. איילת היא אשה יפה שנתברכה בעיניים נוגות ומסתוריות. היא קמצנית בחיוכים בכלל ורחבים בפרט בהיותה מודעת ליופייה היא מקפידה לשמור על ריחוק, מה שמעורר במתבונן סקרנות
וסוג של הערכה מקדמית. אם יש בה מידה של רגשנות, היא מצליחה להסתירה היטב,  היא עצורה תמיד נראית בשליטה ולכן פחות צפויה. אם היא תזיל דמעה היא תעדיף להסתיר מעיני המתבונן. בקיצור "האשכנזייה  החכמה הטיפוסית המתנשאת" השקולה והשולטת. עם תכונות אלה יהיה לה קל לרוץ למרחקים ארוכים בפוליטיקה הגברית הישראלית.
עם כניסתה של מירי לתפקידה הראשון כשרה, היא עשתה טעות גורלית לפוליטיקאית, באימפולסיביות רגשנית היא הכריזה "מלחמה" על האליטות "הישנות" מבלי שטרחה לגבש אסטרטגיה ואף לא טקטיקה ומבלי שבחנה את איכות "הצבא" שעומד לרשותה. טעות קריטית שכל "מצביא/ה" מתחיל/ה היה/תה נמנע/ת ממנה/ו!
הכרזת המלחמה על אליטות התרבות והחברה, מבלי לייצר לייצג ולהציג תרבות חלופית בעלת איכות ראויה שעומדת מאחריך זה מעשה חסר סכויי ולכן גם חסר אחריות. פוליטיקאים אינם מסוגלים לייצר אליטות! בטח לא בהבל הפה!  וודאי שלא כדי "לתקן עוולות עבר ותחושות קיפוח". אליטות אמתיות שורשיות נוצרות או מייצרות את עצמן. לפוליטיקאי ממוצע נעדר חזון וסבלנות יכול אולי להזרים כספים ציבוריים לסקטורים חברתיים ולקצץ כספים מסקטורים אחרים, אך אין את הכוח להפוך סקטורים כאלה לאליטות מוכרות. אליטה מוכרת, נבחנת ביכולת ההישרדות שלה כאליטה לאורך הזמן, למרות חלופי שלטון וחלופי פוליטיקאים. אליטה נעשית למוכרת לאורך הזמן, משום שהיא מתנהגת כאליטה ומשום שרוב הציבור רואה בה, משום שהתרגל לראות בה אליטה.

גורשה מהאליטה בהעדר התאמה.

מגדרי האשכנזים בכלל, והחילוניים בפרט, התקבעו בתודעה כאליטות בראש ובראשונה בזכות מעשי אבותיהם, ובזכות היותם ממשיכים מוצהרים ומזוהים עם ההשקפות ומעשי אבותיהם. ובנוסף לכך ולא פחות משמעותי, הבנים או הנכדים או היום כבר הנינים, למרות שבעצמם  לא עשו מהפכות, מזדהים ומזוהים עם השקפת עולם ותרבות עולמית מהפכנית מחוננת, המודרנה והחילונית במשמעותה הרחבה!
מירי רגב לא באה ממקום אליטיסטי או מהפכני או מחדש. היא באה ממקום של נחיתות של תיקון "עוולת", משאיפה לשמר לפחות חלק מהמיושן מהמסורתי ומהמזרחי שחושש מהמודרנה.

מותקפת אך מחובקת ע"י האליטה למרות 

מלחמתה המוכרזת הבלתי מתוכננת באליטת המודרנה, גרמה לה נזק פוליטי עצום לטווח הארוך, כי היא נאלצה לחשוף לציבור בכלל ולקולגות שלה בפרט, את מה שהתאמצה והצליחה להסתיר שנים רבות, את מה שהיא באמת! מי כמו הקולגות שלה יודעים שפוליטיקאים החושפים את עצמם באמת גוזרים על עצמם כליה פוליטית. לכן היא תזכה לאהבה ואמפתיה  במרכז הלכוד, אבל לזלזול ולבוז מצד הפוליטיקאים הבכירים והקולגות שלה. לא רק משום שהם מבינים שזה קרב אבוד
אלא משום שמעשיה והצהרותיה יתבררו ויוצגו לציבור כפופוליזם רעשני זול שלא יצמיח דבר ממשי ובוודאי שלא יצמיח אליטה חדשה.
לכן עוד צפויים לנו ממנה מופעים דומעים וכואבים, כמה חבל עליה.

ספיחים לחזון ישראל 2016 מהיבט הסכסוך (10)

ספיחים למסע הארוך.

לאורך המסע שעשיתי הגיעו אלי  הדים מהדים שונים שלחלקם לפחות מגיעה התייחסות או הבהרה. ובאלה אעסוק במאמר הזה. אתחיל מ"האגרה רמה" האקדמית (בלי להסתבך "במדעית")

בלי שום יומרה אקדמית.

לכל מי שזקוק לאיזו גושפנקה מוסדית אקדמית או לכלי מחקר אקדמיים, כדי להתייחס לנכתב, כדי להקל עליו, אני מציע להתייחס לנכתב כאל ספרות (לא אקדמית!) עממית, ואז הוא יחוש בנוח גם לחלוק ולהתווכח.

מכל המחפשים או המוצאים תיוג פוליטי לשמאל או לימין, אני מציע להשתדל להימנע מכך, גם אם המסקנות או המשמעויות  "נצבעות" פה ושם בגוון מזוהה. כפי שהסברתי למגיב בעבר, לצורך הסקירה הצבתי את עצמי "על הירח" והתבוננתי על "כדור הארץ" וזיהיתי תהליכים שניתנים לאבחון "בטלסקופ" בעל שדה ראיה רחב. במכוון לא בחרתי להתבונן דרך "עדשת מיקרוסקופ". 

אין יומרה לאובייקטיביות. (פנחס יחזקאלי)

למסיגים על כך שאיני מביע דעה או מנתק קשר רגשי "שאין להימנע ממנו", (כי הרי אין אפשרות לאובייקטיביות!). אשיב שלא בזה העניין! מצידי אפשר להתייחס לתוכן מתוך ראיה סובייקטיבית, כל עוד היחס הוא לתוכן עצמו ולא למניעים מגמתיים נסתרים או להשלכות האפשריות.

שפינוזה יהודי חילוני ראשון.

לבעלי הצורך בזהות היהודית המבדילה וביותר "פטריוטיזם" ישראלי: "דת החילוניות"  היא חופשית, אוניברסלית ללא תנאים, ראויה לכל הזהויות לכל המגדרים והעמים, והיהדות מתחברת אליה בקלות, כל עוד אינה כופה ולא טורחת להכתיב "למאמיני החילוניות" חוקי דת יהודית מסוימים. לכן כל היהודים המכנים עצמם מסורתיים או "דתיים לייט" וכמובן הרפורמיים והקונסרבטיבים, והם סובלניים לאחרים ועם ראיה ליברלית, נכללים בעצם "בדת החילוניות". חילוניות אינה אטאיזם וגם אינה מטיפה לזה. החילוניות היא השלב האבולוציוני הבא לאחר העמים.

יהודי חילוני דתי מסורתי עכשווי

לאלה שתהו מה מבדיל בין יהודי חילוני לגוי חילוני? מהבחינה הפיזיולוגית אין הבדל. כל ההבדל הוא במוצא (ההורים), בתרבות המגדרית המגדירה, ובסמנים החיצוניים שהיא מסמנת, בשיוך העצמי, בהזדהות הקבוצתית, וכמובן בהגדרת הגויים את היהודי ככזה. ודי בזה! הרי זאת הסיבה שישראל קלטה אל תוכה מאות אלפים של יהודים חילוניים מבלי "לפשפש בציציותיהם", שרק בעיני קומץ יהודים דתיים חרדים "מטהרי גזע" וגלותיים הם נחשבים פגומים. "הפגומים" האלה הם הרוב ורק הם מסוגלים להכיל בקרבם גם את "מטהרי הגזע" כפי שהם. (לא להפך!)

האם הפסיביות שלו תפיל אותו?

למתוסכלים המלינים על נתניהו, המייחלים  להפלתו, יש לי "בשורה": אין עדין סיבה פוליטית ראויה שתביא להפלתו. נתניהו הוכיח את כשרונו הפוליטי לנווט ולקיים ממשלה יציבה. כל עוד הוא מקיים את כללי המשחק הפוליטי הנהוגים וכל עוד לא תצוץ מולו אלטרנטיבה פוליטית משפיעה ונחושה, הוא ימשיך לשלוט. האסטרטגיה הפוליטית שלו, לא ליזום כדי לא להסתכן, הוכיחה את עצמה מבחינתו. היא כנראה גורמת נזק לאומי לטווח הארוך, אבל יתכן שזה יתברר כנזק המועט מבין מגוון הנזקים האפשריים. הצבת "הפלת נתניהו" כיעד פוליטי אחד בלבד , אם יצליח, יכול גם להתברר כטעות בעלת השלכות פנימיות על הלכידות החברתית. 

למלינים על הברברת "השמאלנית" חסרת התכלית ברשת, שלא הצמיחה ולא תצמיח אלטרנטיבה:

האם יצליח לגבש סביבו אלטרנטיבה?

"הברברת" ברשת חשובה כשלעצמה כביטוי חברתי מודרני למעורבות האישית ומסייעת לגיבוש דעות ועמדות אישיות וקבוצתיות.  זה לבדו לא יצמיח אלטרנטיבה ראויה, כיוון שרוב הבוחרים אינו מעורב ונמצא מחוץ לרשת! הרוב הזה לא נוטה להסתכן ולשנות ללא מניע רגשי עצמתי משמעותי. הוא חשדן ולא נוטה לקנות ססמאות יחצניות זמניות, בעיקר כאשר הוא מוצף בכאלה מכל הכיוונים.

היחצנ"ות הפוליטית מיצתה את עצמה, הציבור הרחב איבד את האמון בה ורק הפוליטיקאים נעדרי הסבלנות החזון והנכונות להתמדה ולעבודת שטח קשה עדין מאמינים בכוחה של היחצנ"ות.

האם יצליח לגבש סביבו אלטרנטיבה?

לכן "כוכבי שביט" פוליטיים לא יהוו אלטרנטיבה משמעותית משנה לטווח ארוך! הם לכל היותר יקדמו את עצמם ולטווח קצר. לכן הם לא יצליחו לאיים על נתניהו אלא אם הוא בעצמו יעשה טעות פוליטית או יזום מהלך שייכשל. (דוגמה אחרונה לטעות קמרון בבריטניה ומשאל העם שיזם ותוצאותיו).

נתניהו מבין זאת היטב ולכן אינו יוזם בעניינים המשמעותיים לחיינו. אבל חוסר יוזמה ישראלית אינו פותר את הבעיות ואינו בולם יוזמות חיצוניות, ולא מן הנמנע שאם זה יתפתח זה יהפוך "לעקב אכילס" הפוליטי של נתניהו. כי בעייתנו המרכזית המשפיעה ביותר על חיינו זאת הבעיה הפלסטינית על כל השלכותיה. ונתניהו מתקשה מאד להתמודד עם הבעיה הזאת המאיימת עליו פוליטית.

האם יפעלו שניהם יחדיו לגבש אלטרנטיבה.

בראיה היסטורית רחבה נחוץ היום יותר מכל, לחברה בישראל שהימין בראשות נתניהו, שבלם את הסכמי אוסלו, יתמודד אחת ולתמיד עם הבעיה הזאת ועם השלכותיה, וחשוב לתת לו את הזמן לעשות את זה בעצמו לעצמו וכן, גם לכולם. לא מן הנמנע שישראל תשלם על כך מחירים  כבדים, נתניהו מודע לזה ולכן הוא משתוקק ועושה ככל יכולתו לצרף את הרצוג לממשלתו, כדי שגם "השמאל" יהיה שותף באחריות לתוצאות, בעיקר אם יתבררו כגרועות. 

לאלה שחושבים שהרצוג טיפש עד כדי כך שאינו רואה את שאני רואה: הוא מבין ובעיקר חושש מהתוצאות למדינה, ומהפוליטיות לגביו. לכן הוא מקפיד להראות ממלכתי, לא לסרב סתם ולהראות שהוא עושה הכול מבחינתו, כדי להטות את נתניהו לכוון "הנכון" שלו. כי הוא מבין שנתניהו, בשומרו בעקשנות תיקים בממשלתו עבור "השמאל", מתכוון בעתיד לטעון שעשה "ככל יכולתו" לאזן את ממשלתו, וגם סירובו של השמאל תרם לתוצאות...

 

חזון ישראל 2016 מהיבט הסכסוך (סוף) 9

פרק ח'2 האבולוציה בשרות החברה הישראלית.

סיימתי את הפרק הקודם באמירה שלישראל אין כלים סבירים להתמודד מול העולם ללא המערב.  

את הדיפלומטיה המערבית והעולמית יובילו שני מניעים: החובה לשמר את הארגון העולמי הגלובלי מחד, והנטייה המערבית המובנית לייצר מהלכים שמטרתם "להרוויח עוד זמן של שקט ושגשוג" ו/או "לדחות את הקץ" ככל האפשר גם אם הוא אולי בלתי נמנע.

אבו מאזן לא יוותר על הזדמנות היסטורית שניה

זה יתבטא להמשך התמיכה ואף לחיזוק בטחונה של ישראל, אך במקביל להפחתה משמעותית של מעורבות המערב בסכסוך. כי הנטייה האבולוציונית המערבית הסמויה תעדיף קיום סכסוך מבוקר אלים במזה"ת, במטרה להמעיט את האירועים האלימים הצפויים בתוך מדינות המערב.

הזדמנות שנוצלה ע"י צד אחד והוחמצה ע"י שני.

התירוץ המערבי לפלסטינים ולנו יהיה: "הלכנו לקראתכם ונגד ישראל! נענינו לתביעתכם להכרה כמדינה, עכשיו תתמודדו עם התוצאה". ספק שהאסלאם הקיצוני יבלע את זה ויסתפק בסיוע להם, על פני הדחף לפגיעה אלימה במערב.

מה יהיו תוצאות ההצבעה בפעם הזאת

המשמעויות האופרטיביות על מדינת ישראל, יתבטאו כמעט מיד עם ההכרה הצפויה במדינה פלסטינית.

   

זה כנראה יעורר מפנה עקב תחושת הישג וניצחון בדעת הקהל הפלסטינית וצפוי שהם יזנחו כמעט לחלוטין את האלימות היזומה ויבקשו מיד מו"מ ישיר, כדי לרצות את המערב, וללחוץ את ישראל. צפוי שההנהגות שם יבלמו בכוח, לפחות בהתחלה, את המתנגדים האסלאמיים ואוהדי דאע"ש.

צפוי, שישראל תחת ממשלה ימנית תסרב, ותנקוט לפחות בהתחלה כגמול בסנקציות, בגין הפרה חד צדדית של הסכם אוסלו (המושמץ). אבל הפלסטינים שזכו בתודעתם להישג גדול, ימנעו כאמור, מתגובות אלימות.

 כך שלפחות לשנתיים, צפוי מהם שקט יחסי, שינוצל לשיקום בעזה (בעזרת תורכיה) ולמיסודם בעולם ובמוסדותיו הבי"ל. (אלא אם יהיה סירוב ישראלי להעברת סיוע כספי מובטח.)

אצלנו צפוי משבר פוליטי ועימות חברתי פנימי חריף סביב עתיד ההתנחלויות וירושלים, וסביב מעמדם ונאמנותם של אזרחי ישראל הערבים למדינת ישראל, על רקע האופציה אפשרית להפוך לאזרחי המדינה הפלסטינית. זה רומז לפתרון אפשרי לסכסוך, בו יתאפשר לאזרחים ערבים ויהודים לבחור את שיוכם המדינתי מבלי לשנות את מקום מגורם. מה שהופך לבר קיימא כשהגבולות פתוחים, בעקבות הסכמה הדדית, הסדרי ביטחון וזמן מספקים להפנמה.

יצר מצב חדש שיאלץ יהודים וערבים לבחור בנאמנות ולהוותר במקומם.

תהליך ההתנחלות היהודית הוא ביטוי קלסי ללחצי האבולוציה וההתפשטות המערבית, על אף גונו הדתי כביכול, הוא מבטא לאומיות יהודית חדשה בהצדקות ישנות, לכן הוא נהיה לבלתי הפיך! במצב הזה, צפוי שידחקו שוב לשולי התודעה המחלוקות החברתיות והמגדריות הרועשות, בעקבות הזדמנויות כלכליות שייצר המצב החדש "שיכפה" כאן "בכלי" הגלובליזציה המערביים.

ההתנגשויות הפנים יהודיות יתבטאו בהפגנות רחוב שיובילו המתנחלים ותומכיהם, בהפגנות נגד של המתנגדים להם, ובפעולות קיצוניות חד צדדיות של מתנחלים ותומכיהם הקיצוניים, במטרה להתסיס ולגרור את הקיצונים הפלסטינים לתגובות אלימות. צפוי שההנהגה הפלסטינית תפעל נגדנו, באמצעות המוסדות הבין לאומיים, אלא שהמערב שתמיכתו הבסיסית בישראל מערבית מובטחת, יפעל להשהיות ותינקט על ידו סחבת, לפחות כל עוד תימשך אלימות אסלאמית נגדו.

נערי הגבעות, ביטוי שרידותי מובהק מול חולשה מגדרית שמונעת. 

הערכה זו מבוססת על ההנחה שאבו מאזן לא יוכל להחמיץ שוב הזדמנות היסטורית להכרה.

ההכרעה הפוליטית כאן, תנתן שוב לידי המפלגות החרדיות, שעיניהן נשואות כתמיד אל תקציב המדינה ואל יכולתן להבנות ממנו. הפגנות ומהומות רחוב, הגבלות כלכליות וחרמות שיאטו כאן את הצמיחה, יפגעו ישירות במקור הכנסתן זה, במוקדי הכוח שלהן, ובהשקפתן האנטי לאומנית.

המשמעות היא שצפוי שהימין והמרכז שמשקפים את לחץ השרידות האבולוציוני, ימשיכו להוביל גם בבחירות הקרובות, עם או בלי נתניהו, לפחות בחמש השנים הבאות.

לסיום, לשאלות שהוזכרו בפתיח פרק זה, מתוך ההנחה הסבירה שהסכסוך יתמשך, ובסוף "המסע" הזה, אחזור לראשיתו ואשלים "למה יהיה?" מענה לשאלות שהתבקשו:

1. האם מצבנו מספיק כדי לשמר את המסגרת החברתית מדינית לאורך זמן? או,

2. האם בתנאים החברתיים פוליטיים הקיימים, המצב הזה הוא הרע במיעוטו? או,

3. האם אפשרית חלופה עדיפה יישומית? ומה הם סיכוייה וסכנותיה? או,

4. אם אין חלופה, מה הם אותם "אילוצים" חיצוניים ופנימיים עתידיים? ומה תהיה השפעתם?

מה שיש עכשיו לא ישתנה מהותית ממה שהיה והתפתח בהדרגה בתהליך החילוניות בכלל, ואצלנו בפרט. ואין זה משנה מי יזכה למשול עלינו. נתניהו, יעלון, לפיד, סהר, בנט או ליברמן. השפעתו של המושל על התהליך מינורית.

אצלם המנהיג משפיע על תהליך האבולוציה החברתית

תחושותינו הנפוצות היום, מוכוונות ע"י הרעשים הצלצולים והרוחות המדומות הנושבות מסביבנו. מה שמשפיע וישפיע על מה שיהיה, זה הדחף האבולוציוני המובנה לשרוד חברתית ואישית. ולכן צפוי המשך להתקרבות הדרגתית בין כלל החילוניים מכל מגדרי החברה למרות עמדות פוליטיות לעומתיות מעכבות. תהליך שיתגבר כשיושג הסדר יציב  עם הנהגות הפלסטינים.

אתה נראה משמע אתה קיים

השיח החברתית "הרדוד" והצורם שרובנו נחשפים לו בעשר השנים האחרונות, היה כאן תמיד! הוא פשוט הוסתר קודם! כי התקשורת הייתה מצומצמת, מנוהלת ומוכוונת ע"י ערכי מוסר וביקורת עצמית. הטכנולוגיה "המתקדמת" יצרה מצב של תקשורת "אינפלציונית!" וכמו בכל אינפלציה, ערך החומרים המתוקשרים יורד מאד. שכבות אוכלוסיה שלמות שפעם היו מודרות מהתודעה החברתית ולא התבטאו, מתבטאות היום בקלות יתרה ומשנות את אופי השיח 

הכללי, בגלל כמות העצומה שהן מייצרות ומזרימות למאגר הכולל. המדיה המסחרית מתאימה את עצמה לצרכניה וכך גם כצפוי הפוליטיקאים. זה נהיה עידן שבו "כל ממזר הוא מלך מתוקשר"! כי הוא מצוטט ומוכנס לחשבון הכולל ע"י המדיה המרכזית. אבל זאת גם מהות הדמוקרטיה שמעניקה זכות הצבעה וביטוי שווה לכולם. בעיקרו, מהווה השיח האינטרנטי מנגנון זמין ויעיל לביטוי המוני של תסכולים, אכזבות, זעם ושחרור לחצים. אך אין לזה קשר לדעת הקהל הכללית לאורך זמן, שהרי רובה הגדול אינו מתבטא או מגיב בשיח הזה.

במצבנו הנוכחי והחזוי, נתקשה לשמר את מסגרת ואת הלכידות בעקבות ההתפתות הצפויה, ללא הכרעה ברורה! מצב התיקו הזה, הוא עדיין לא הרע במיעוטו! ההחלטה הצפויה באו"ם להכיר במדינה פלסטינית, תקרב את מועד ההכרעה אצלנו. הפתרון המידי שתמציא לנו הפוליטיקה הישראלית המערבית יהיה, בדומה לבריטניה, הכרעה במשאל עם, סביב חלופה עדיפה ויישומית שתתגבש, ושאותה הזכרתי כבר למעלה. ככל הנראה הבטחה למשאל-עם, תוכנס לתעמולת הבחירות כדי ליצור אפשרויות לחבירה בין כוחות פוליטיים, למרות שזה עשוי להיפסל ע"י בג"צ,

אם זה לא יכלול את האזרחים הלא יהודים. לא מן הנמנע, שמבחן בג"צ יהווה בעתיד מפלט מקיום משאל.

"כיסא מפלט ירושלמי" מנגנון הצלה מפני סחרור חברתי פוליטי

הניגודים הפנימיים בחברה הישראלית יתעצמו גם לאחר ההכרעה, בלי קשר לעימות ההיסטורי, בעקב לחצי החילוניות. החילוניות המערבית ככל שתתפשט, תסתמן כסיכוי המעשי היחיד שמאפשר הסדר חיים חברתי סביר לאזורנו. המטרה לכן צ"ל להשליטה בהתמדה "בכפייה" תודעתית,  בכלים, בפיתויים ובתקוות שהיא מעניקה "למאמיניה". החילוניות מטבעה, תאפשר המשך מגדריות וכיתתיות, אך תמעיט את כוחן הפוליטי. הפתרון לעיוותי השוויון שמייצרת לנו השיטה הדמוקרטית, יאלץ את הרוב הישראלי החילוני "לכפות" כאן, שיטה של הצבעה דיפרנציאלית, עם משקלים שונים לקולות, עפ"י פרמטרים של תרומתם לכלל חברה. אך זה צפוי לטווח הרחוק ובכך אעסוק בדיון אחר.

הון שלטון זה רק קצנ הקרחון

לא יאה לסיים את המסע הזה מבלי להתייחס "במילה וחצי" לתחלואי החילוניות שהבולט בהם, השחיתות ההמונית מתבטא בהבלטה אצלנו. כדי לא להסתכן במכשול הגנטיקה המגדרית, אסתפק בהנחה שבחברה מהגרים צעירה

בקושי מסוגלת משמשת כאקמול 

ומפוצלת שלנו, כבר לא ניתן להתגבר על החולי המוסרי חברתי הזה בכלי אכיפת החוק המקובלים בחברה חופשית.

"שחיתות" בהגדרתי הכוללנית, זאת הנטייה והנכונות להעדיף צרכים פרטיים על חשבון הכלל.

לשחיתות היבט מוסרי, כשמימוש ההעדפה נוגד את כללי המוסר של רוב החברה. והיבט חוקי, כאשר מימוש העדפה נוגד את חוקי המדינה התקפים. עפ"י הגדרה זאת, הנגע בחברה הישראלית מקיף רוחבי ואורכי. "מפגע ממאיר שכדי להיפתר ממנו לא מספיקים כימותרפיה והקרנות, נדרשות כבר שיטות של הנדסה גנטית כדי למחוק מקטעי DNA"

זה חולי חברתי שמאיים על הלכידות, ואיום זה כבוש בינתיים, כי האיומים הקיומיים מתבטאים יותר תודעתית, ומאפילים עליו. לכן לא דנתי בו כמרכיב השפעה ראשוני, אבל אם יגיע מועד עם משבר ביטחוני האיום הזה יתבטא ויתווסף לביטויי הכשלים הביטחוניים ולתסכולים שיצטברו.   

חזון ישראל 2016 מהיבט הסכסוך 8 (המשך)

פרק ח'1 הגלובליזציה בשרות האבולוציה המערבית.

בסיום הפרק הקודם שאלתי את עצמי, איך השתלבנו בכל זה ואיך כל זה ישפיע עלינו ומה כנראה יתרחש באזורנו? וכאן אנסה להשיב גם על השאלות הפתוחות שהותרתי בפרק ה'.

אך קודם לזה נחוצה תזכורת מהירה לפרקים הקודמים

בפרק א' בסדרה נוכחנו כיצד היהדות העכשווית בכלל והחילונית בפרט השתלבו היטב בתהליך התפשטות "דת הנאורות" ותרבות המערב החילונית במרחב המזה"ת. היהדות שמשה את התהליך וניזונה ממנו. הקמתה של מדינה יהודית כמערבית והקונפליקט הפנימי והחיצוני שיצרה, עקב התהליך המואץ של חילופי האוכלוסיות שיזמה, השפיעו באופן ישיר על תהליך חדירת תרבות המערב לאזורנו.

אוכלוסיה נכנסת 

שכון וסיכון מאולתר. השלכות חברתיות שנמשכות

אוכלוסיה יוצאת

בפרק ב' נוכחנו עוד בהשלכות הפנימיות והמשמעויות של חלופי אוכלוסין, קשיי ההתמודדות החברתית הפנימית, וחיוניותו של האיום ושל המאבק מול האסלאם, לתהליך התגבשות הלכידות.

במשך מאה שנות סכסוך יהודי ערבי, "זכה" המערב לשקט יחסי, כתוצאה של הסתת "שדה הקרב" ממנו לכאן. כך התאפשרה חדירה מערבית שקטה אל לב תרבות האסלאם, כאשר הסכסוך המקומי מייצר למערב מנופי חדירה והשפעה כלכליים ופוליטיים. ומהצד השני נפתחו שערי המערב להגירה ולקליטה ערבית אסלאמית לתוכו הנתונה להשפעתו. ההגירה משליכה חזרה אל מקורות המוצא. מלחמות כאן וההכרח לטפל בסכסוך המדמם יצרו את מנופי העצמה.

אך "זכה" בטראומה שייצרה גם לכידות 

הסתפק בקוהרנטיות היהודית

פרק ג' הסביר את היתרון הישראלי שנבע מהקוהרנטיות "הטבעית" הגבוהה ומהאיום שזרז את תהליך הלכידות שבלם התנגשויות פנימיות אלימות ויצר לחץ מתמיד להכלה הדדית. אלא שבו זמנית, כסרח עודף בלתי נמנע, התגבשה באטיות אך בהתמדה לכידות ערבית לעם פלסטיני. כאשר מציתי הסכסוך מעקבי הסדר, הם חוסר האמון המושרש הבדלי תרבות וראיית שני הצדדים את עצמם כשליחים של שתי התרבויות המתנגשות, ובניתם העצמית מניצול תועלות השליחות. התירוצים וביטויי השכנוע העצמיים הם כמו בדרך כלל, דתיים לאומניים והיסטוריים.

טראומה שמייצרת לכידות ועם חדש

בפרק ד' התייחסתי לחברה הישראלית. היהודית, בהבדלים המגדריים התרבותיים והדתיים שבתוכה, והחברה הערבית, שגם בקרבה קיימים הבדלים שורשיים ישנים של מוצא, וחדשים בהשפעת הרוב היהודי והמערביות המובילה. אפשר לראות שכללית מתקיים תהליך מתמשך של הסתגלות והכלה. הניגוד השורשי שממלא את רוב השיח אצל היהודים, הוא הבדלי מנטליות האשכנזים למזרחיים, ואחריו, בין ותיקים לחדשים בהקשרי ההתמודדות וההסתגלות למציאות.

אפשר לראות בברור שהלכידות היהודית ישראלית עמדה בהצלחה במבחנים שחוותה עד כה.

בקרב הערביים הישראלים עם זיקה חילונית, מתרחב הפער המנטלי תרבותי בינם לבין הפלסטינים. אצל המוסלמים הישראלים נשמרת הזיקה הלאומנית הפן אסלאמית והקשר אל הפלסטינים. עם זאת, הכישלון הצפוי של הגשמת חלום המדינה האסלאמית הגדולה ודחיקת מוביליו הקנאים והפילוג הסוני שיעי העתיק, יקטינו עוד את הזיקה הפן אסלאמית כפתרון ישים, מה שיגביר בקרבם את לחצי החילון.

ההנחות שפורטו מפרק ה' ואילך מובילות אל מסקנות ותחזיות מתבקשות שרב הסיכוי שיתממשו.

מאמיני חזון העולם האסלאמי, הבינו שהסכסוך עם היהודים על פלסטין שמש כפיתיון הסחה, כדי להטותם ממטרתם הגדולה, ולכן ימעטו לכלות כוחם במלחמה מתישה "בהסחה", שלא תקדם את מימוש החזון. מניתוח סממני המלחמה בסוריה ניתן להסיק שההתמקדות מעכשיו ולהבא תוסת אל לב המערב, ואת הטיפול "בפיתיון" יעדיפו הקנאים להשאיר לסוף.

האם האסלאם יבלע שוב את פיתיון ההסחה?

שנוי הגישה הזאת שהחלו בו השיעים האיראנים בהנהגת חומייני, כמיטב המסורת האסלאמית, התרחש בסיוע המערב תוך ניצול "יתרונותיו" או חסרונותיו. החתרנות הפנים אסלאמית בשילוב השפעת המערב, גררה להתפרצות "האביב הערבי" וכתגובה באה ההקצנה הסונית הדתית ששיאה מתבטא בסוריה. אלא, שהכאוס האסלאמי הוא תגובת דתית מאוחרת, "לסכנת" החילון המערבי.

השלכותיו במערב, יצרו תגובת הישרדות אבולוציונית, מוגזמת אולי, אבל טיפוסית: מחד, הפעלת כוחות צבא מערביים בלב הטריטוריה האסלאמית, במטרה לדכא בכוח את סכנות ואיומים.

ומאידך, לתהליך הישרדות מוכר: התחזקות הלחצים המגדריים המובנים, שמתבטא היום בהסתגרות, בחסימת אירופה בכוח מפני המשך הגירת פליטים זרים בכלל ואסלאמיים בפרט. (תוך הכפפת רעיונות השוויון והחופש של דת "הנאורות" ללחץ האבולוציוני).

בעת הקלדת שורות אלה, מתבטא עוד הלחץ האבולוציוני "הטבעי", בתוצאות משאל העם בבריטניה, שפסק בעד התנתקות בריטית מהשוק האירופי המשותף, ומבטא יותר מכל את החשש האינסטינקטיבי מפרימת הלכידות וטשטוש זהותה הקוהרנטית המגדרית.

קרבן השיטה שכשל מול כוח האבולוציה

פניה למשאל עם, מאפיינת חוסר יכולת הנהגתית מערבית ליזום מהלכי מנע רחבים וחוזי עתיד תכליתיים. זה הביטוי, לטוב ולרע, לשיטה המערבית שמעלה מנהיגים כבולים נטולי חופש להסקות אובייקטיביות מרחיקות ראות, שיטה שבהכרח בולמת יוזמה הסתכנות ונחישות.

תהליך ההסתגרות במערב והגבלת החופש, יוצג כאילוץ טקטי זמני הכרחי, שישליך ישר לכאן.

מאז הקפאת הסכם אוסלו ובעקר ממלחמת לבנון 2. מאבדת מדינת ישראל בהדרגה עקבית את האטרקטיביות שלה "כפיתיון הסחה מושך". בקיפאונה המדיני, בהעדר מהלכים יזומים, ממצבת ישראל את עצמה בעיני המערב, יותר ויותר כנטל, שבוא יצר מאשר כנכס.

האם הפעם הולך על בטוח?

ההיגיון המדיני הפוליטי והדיפלומטי שבנה המערב לעולם החדש, נסמך לטוב ולרע על הגלובליות העולמית, על רצף ממוסד של חוקיות בי"ל, הסכמים בי"ל, הבנות תגמולים, הגבלות וסנקציות. אין סיבה ואין כרגע סימן שזה ישתנה. להפך, הברית הכלכלית טכנולוגית החזויה בין המערב לדרום ומזרח אסיה, צפוי שתחזק עוד.

המסקנות המתבקשות שאין לממשלות ישראל יכולת לעצור את התהליך הבי"ל המוסדר והעקבי המוביל להכרה בי"ל במדינה פלסטינית לצדה ובצמידות למדינת ישראל*.

המשמעות ההיסטורית פלסטינית נעוצה בכך, שלראשונה מועברת אחריות לגורלם של מוסלמים, ממדינות האסלאם לכלל מדינות העולם (כולל הכופרים!) . למדינת ישראל יש כלים סבירים להתמודד מול האסלאם, אין לה כלים להתמודד מול העולם. ובמצב הזה היא כנראה תאלץ לשלם מחירים פנימיים וחיצוניים משמעותיים.

בגלל התארכות הפרק הזה, אני מעדיף לפצלו ולהפסיקו כאן, ואת המשכו אפרסם בשבוע הבא.

מאמין ביכולתו להשפיע על התהליך

* היכולת לעכב את התהליך נתונה בידי ההנהגה הפלסטינית המכהנת. ארה"ב בראשות אובמה רואה בנתניהו מכשול פוליטי ממשי ולכן, כפי שאובמה אמר בעבר, הוא יתמוך בנו צבאית וביטחונית, אך לא בהכרח מדינית. המסקנה מזה שארה"ב לא תטיל וטו אם הקיפאון המדיני וההתנחלות של ישראל ימשכו. (תפישותיו של אובמה כתפישות השמאל הישראלי, מוכוונות כדי להשפיע על הכוחות והתהליך האבולוציוני הטבעי, כדי להשפיע על "ברירת המחדל" האנושית הטבעית, במיטב מסורת דת "הנאורות")

מניתוח התנהלותו של נתניהו צריך להביא בחשבון שבניסיון לדחות קבלת החלטת הכרה באו"ם, שבהכרח תגרום לנתניהו נזק פוליטי בלתי הפיך, נתניהו יפעל בעצמו להפלת ממשלתו ולבחירות חדשות.

ממשלת ישראל נערכת לזה, הסימנים לכך הם הערבת מיליארדי ₪ לטובת אזרחי ישראל הערבים, הביקורים התכופים של נתניהו אצל פוטין, והסכם חידוש היחסים עם תורכיה. שוודאי שייתן יותר מדריסת רגל לתורכיה ברצועת עזה.

אך זה לא ימנע את המשבר הפוליטי הצפוי בתוך ישראל, ואת ההליכה לבחירות חדשות, שיתכן ויחליפו את נתניהו בייעלון או בלפיד אם אלה יגיעו ביניהם להסדר.