גנרל אופק בוכריס היה עד לפני שבוע אופק ברור ובהיר. דרכו כגנרל לעבר אותו האופק נראתה לו סלולה ובטוחה.
אלא שאופק בחתירתו למגע עם פסגת הגנרליות, לא נזהר "והותיר אחריו פצועות בשטח". וכזכור אי הפקרת פצועים בשטח זה ערך עליון בצה"ל, וכך גם החובה מקצין בכל דרגה לדווח אמת! בסיטואציה הנוכחית אני משער שאופק חטא בכך שמעל בשני הערכים העליונים האלה!...
כפי שידוע "שהדרך לגהינום רצופה בכוונות טובות", כך גם הדרך לגן עדן, לפסגה הצה"לית, רצופה ביריבים מתחרים וסתם "פצועים" שהופקרו מאחור.
אלא שככל שהפסגה הולכת ומתבהרת באופק, הביטחון העצמי גובר ואחת מתופעות הלוואי לכך, כמות "השתן בראש" גם היא עולה, ושזה עובר את "הקו האדום" יש ומרשים לעצמם אותם שאפתנים, "לעגל פינות"... וכשהם מרשים זאת לעצמם, הם גורמים לגורלם העיוור להתפכח. מעשיהם ודבריהם מכתיבים את גורלם.
 |
| נכנסים בקיר למרות עמודי התראה |
וכפי שבארגונים כצה"ל או המשטרה מתקשים להפיק לקחי אמת ועוד יותר מתקשים ליישם אותם, כך גם אלה שיועדו להפיק לקחים מערכתיים, מתקשים להפיק לקחים אישיים מכישלונות קודמים, שכבר הפילו את דומיהם.
המלכוד אליו נפל אופק הוא אותו מלכוד אליו נכנסו קודמיו, הניגוד בין התדמית השקרית שיצרת לעצמך והתאהבת בה, לבין מי שאתה באמת, גורר אותך להגן בכל מחיר על התדמית! וכך בסיום "הקרב" על התדמית, תצא קרח משני הצדדים.
"קדקוד" במצב הזה טועה ואומר לעצמו אין לי מה להפסיד, אלא שיש לו הרבה מאד מה להפסיד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה