אז כן זה תקף גם אותי ובמלוא העצמה. וכן גם אני אומר לעצמי שזה שום דבר "המחלה" הזאת זה רק סתם עוד מספר פשוט, מספר זוגי מאין סוף מספרים שהמתמטיקה העשרונית המציאה והכריחו אותנו בילדותנו ללמוד אותה כדי שנדע סתם, ללא צורך ממשי לחשבן את עתידנו לאחור. וכך גם אני יכול עכשיו לראות את המספר 70 מבצבץ באופק המתקרב בהתמדה. ואני יודע בוודאות שמחלת המספרים העוקבים חשוכת מרפא, כי זאת לא מחלה גנטית וגם לא ווירלית ולחיידק שלא גורם לה אין סיכוי לאנטיביוטיקה וגם לא ימצא לה מזור בהנדסה גנטית. "המחלה" היא וירטואלית לחלוטין אבל היא נוכחת כל הזמן. אז כמו שאומר הפסיכולוג שלי כשאין לו תשובות לעניין: "יש מחלות חשוכות מרפא שצריך פשוט ללמוד לחיות אתן"... ועל המשפט המטומטם הזה, הוא רושם לי קבלה על 500 ש"ח כולל מע"מ, וקובע לי מועד לביקור הבא.
שאלתי אותו פעם: תגיד לי דוקטור, (האמת הוא לא דוקטור, אבל הוא נהנה שאני פונה אליו ככה), תגיד לי לאיזה צורך לימדו אותי את תורת המספרים? אם השימוש היחיד שאני עושה בה היום, זה לכתוב לך צ'קים על 500 ש"ח כולל מע"מ?
חשבתי שאביך אותו, אבל גם לזה הייתה, לדג הקר הזה, תשובה מוכנה, והוא אפילו לא מצמץ כשענה: "האמת היא שלמדו אותך את התורה בדיוק לצורך הזה! ואם זה ינחם אותך? אתה בס"ה עוד קרבן כפי שאני בס"ה עוד מקרבן!...
חרא של פסיכולוג! האמת, מלכתחילה לא רציתי ללכת אליו, כי מה הוא כבר יכול לחדש לי? אבל אשתי לחצה אז אני הולך אליו בשבילה, כי זה נותן לה תחושה שקרית שככה היא עוזרת לי לטפל "במחלה"....והיא הרי עושה את זה להשקיט לעצמה את המצפון! ככה יהיה לה נוח יותר לעבור להיות אלמנה שלמה עם עצמה. ונשים מצטיינות יותר מאתנו, לשקר לעצמן!... לצורך זה הן אפילו מוכנות לשלם כסף, וככל שזה יותר יקר, כך השקר נראה בעיניהן יותר משכנע...
הסימפטומים של "המחלה" הזאת מתפרצים בד"כ פעם בשנה, הם מתבטאים "בהתקפות חוזרות" מכל עבר באיחולים למזל טוב, לאושר, לעושר, לבריאות טובה, לשמחה, לששון ולמה לא?! רק חבל שאי אפשר ללכת עם זה למכלת....
364.25 ימים בשנה "המחלה" הזאת נחבאת אל הכלים מסתתרת אצלך אי שם בנבכי הזיכרון המתעתע, וביום אחד היא מתפרצת בכל העצמה.
ובימינו תודות לפייסבוק הנהדר גם לא יכולים להסתיר אותה מאחרים.
מעכשיו כולם יודעים עליה! אתה כבר לא צריך לספור בעצמך, תרצה או לא תרצה חביבי, אתה ספור! פעם עוד יכולת להעמיד פנים שאתה "בריא". היו כאלה ,בעיקר נשים פורחות, שנהנו להפחית כמה שנים מהמספר הנכון ואף אחד לא זכר לתקן אותן, אבל היום גם את החרות הזאת גזלו מאתנו.
פעם יכולנו להיות "קופסה חתומה," מה שנראה מבחוץ היה גם מה שקיים מבפנים. היום אנחנו כבר פרוצים לכל רוח מבפנים! מה שנראה מבחוץ הוא זמני ורק נראה לרגע! נגמרו הסודות כולנו נחשפים "בריאליטי" של חיים. אין יותר איפה להתחבא, חוסלו כל מקומות המסתור!...
ואני יודע שמי שהייתה לו הסבלנות והחזיק מעמד עד לכאן חושב עכשיו במוחו, שהמסכן חטף את זה הפעם בגדול, שזה כבר לא סתם עוד התקף שגרתי של "המחלה הממארת" ... את אלה ארגיע כששוב אצטט את הפסיכולוג העלוקה שלי: "כולה 68 בס"ה! תתעודד מחכים לך בפתח עוד 68 כאלה, תתכונן חביבי"...
ודבר אחרון, תודה לכל אלה שטרחו וברכו אותי ודעו לכם שאני מצפה שתברכו אותי בשנה הבאה ביום ה"פאיי."
שאלתי אותו פעם: תגיד לי דוקטור, (האמת הוא לא דוקטור, אבל הוא נהנה שאני פונה אליו ככה), תגיד לי לאיזה צורך לימדו אותי את תורת המספרים? אם השימוש היחיד שאני עושה בה היום, זה לכתוב לך צ'קים על 500 ש"ח כולל מע"מ?
חשבתי שאביך אותו, אבל גם לזה הייתה, לדג הקר הזה, תשובה מוכנה, והוא אפילו לא מצמץ כשענה: "האמת היא שלמדו אותך את התורה בדיוק לצורך הזה! ואם זה ינחם אותך? אתה בס"ה עוד קרבן כפי שאני בס"ה עוד מקרבן!...
| למה מספרים אותו? הוא לא נועד לספור |
| רבאק! איפה לשים את כל זה? |
364.25 ימים בשנה "המחלה" הזאת נחבאת אל הכלים מסתתרת אצלך אי שם בנבכי הזיכרון המתעתע, וביום אחד היא מתפרצת בכל העצמה.
ובימינו תודות לפייסבוק הנהדר גם לא יכולים להסתיר אותה מאחרים.
מעכשיו כולם יודעים עליה! אתה כבר לא צריך לספור בעצמך, תרצה או לא תרצה חביבי, אתה ספור! פעם עוד יכולת להעמיד פנים שאתה "בריא". היו כאלה ,בעיקר נשים פורחות, שנהנו להפחית כמה שנים מהמספר הנכון ואף אחד לא זכר לתקן אותן, אבל היום גם את החרות הזאת גזלו מאתנו.
פעם יכולנו להיות "קופסה חתומה," מה שנראה מבחוץ היה גם מה שקיים מבפנים. היום אנחנו כבר פרוצים לכל רוח מבפנים! מה שנראה מבחוץ הוא זמני ורק נראה לרגע! נגמרו הסודות כולנו נחשפים "בריאליטי" של חיים. אין יותר איפה להתחבא, חוסלו כל מקומות המסתור!...
ואני יודע שמי שהייתה לו הסבלנות והחזיק מעמד עד לכאן חושב עכשיו במוחו, שהמסכן חטף את זה הפעם בגדול, שזה כבר לא סתם עוד התקף שגרתי של "המחלה הממארת" ... את אלה ארגיע כששוב אצטט את הפסיכולוג העלוקה שלי: "כולה 68 בס"ה! תתעודד מחכים לך בפתח עוד 68 כאלה, תתכונן חביבי"...
ודבר אחרון, תודה לכל אלה שטרחו וברכו אותי ודעו לכם שאני מצפה שתברכו אותי בשנה הבאה ביום ה"פאיי."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה