חזון ישראל 2016 מהיבט הסכסוך 8 (המשך)

פרק ח'1 הגלובליזציה בשרות האבולוציה המערבית.

בסיום הפרק הקודם שאלתי את עצמי, איך השתלבנו בכל זה ואיך כל זה ישפיע עלינו ומה כנראה יתרחש באזורנו? וכאן אנסה להשיב גם על השאלות הפתוחות שהותרתי בפרק ה'.

אך קודם לזה נחוצה תזכורת מהירה לפרקים הקודמים

בפרק א' בסדרה נוכחנו כיצד היהדות העכשווית בכלל והחילונית בפרט השתלבו היטב בתהליך התפשטות "דת הנאורות" ותרבות המערב החילונית במרחב המזה"ת. היהדות שמשה את התהליך וניזונה ממנו. הקמתה של מדינה יהודית כמערבית והקונפליקט הפנימי והחיצוני שיצרה, עקב התהליך המואץ של חילופי האוכלוסיות שיזמה, השפיעו באופן ישיר על תהליך חדירת תרבות המערב לאזורנו.

אוכלוסיה נכנסת 

שכון וסיכון מאולתר. השלכות חברתיות שנמשכות

אוכלוסיה יוצאת

בפרק ב' נוכחנו עוד בהשלכות הפנימיות והמשמעויות של חלופי אוכלוסין, קשיי ההתמודדות החברתית הפנימית, וחיוניותו של האיום ושל המאבק מול האסלאם, לתהליך התגבשות הלכידות.

במשך מאה שנות סכסוך יהודי ערבי, "זכה" המערב לשקט יחסי, כתוצאה של הסתת "שדה הקרב" ממנו לכאן. כך התאפשרה חדירה מערבית שקטה אל לב תרבות האסלאם, כאשר הסכסוך המקומי מייצר למערב מנופי חדירה והשפעה כלכליים ופוליטיים. ומהצד השני נפתחו שערי המערב להגירה ולקליטה ערבית אסלאמית לתוכו הנתונה להשפעתו. ההגירה משליכה חזרה אל מקורות המוצא. מלחמות כאן וההכרח לטפל בסכסוך המדמם יצרו את מנופי העצמה.

אך "זכה" בטראומה שייצרה גם לכידות 

הסתפק בקוהרנטיות היהודית

פרק ג' הסביר את היתרון הישראלי שנבע מהקוהרנטיות "הטבעית" הגבוהה ומהאיום שזרז את תהליך הלכידות שבלם התנגשויות פנימיות אלימות ויצר לחץ מתמיד להכלה הדדית. אלא שבו זמנית, כסרח עודף בלתי נמנע, התגבשה באטיות אך בהתמדה לכידות ערבית לעם פלסטיני. כאשר מציתי הסכסוך מעקבי הסדר, הם חוסר האמון המושרש הבדלי תרבות וראיית שני הצדדים את עצמם כשליחים של שתי התרבויות המתנגשות, ובניתם העצמית מניצול תועלות השליחות. התירוצים וביטויי השכנוע העצמיים הם כמו בדרך כלל, דתיים לאומניים והיסטוריים.

טראומה שמייצרת לכידות ועם חדש

בפרק ד' התייחסתי לחברה הישראלית. היהודית, בהבדלים המגדריים התרבותיים והדתיים שבתוכה, והחברה הערבית, שגם בקרבה קיימים הבדלים שורשיים ישנים של מוצא, וחדשים בהשפעת הרוב היהודי והמערביות המובילה. אפשר לראות שכללית מתקיים תהליך מתמשך של הסתגלות והכלה. הניגוד השורשי שממלא את רוב השיח אצל היהודים, הוא הבדלי מנטליות האשכנזים למזרחיים, ואחריו, בין ותיקים לחדשים בהקשרי ההתמודדות וההסתגלות למציאות.

אפשר לראות בברור שהלכידות היהודית ישראלית עמדה בהצלחה במבחנים שחוותה עד כה.

בקרב הערביים הישראלים עם זיקה חילונית, מתרחב הפער המנטלי תרבותי בינם לבין הפלסטינים. אצל המוסלמים הישראלים נשמרת הזיקה הלאומנית הפן אסלאמית והקשר אל הפלסטינים. עם זאת, הכישלון הצפוי של הגשמת חלום המדינה האסלאמית הגדולה ודחיקת מוביליו הקנאים והפילוג הסוני שיעי העתיק, יקטינו עוד את הזיקה הפן אסלאמית כפתרון ישים, מה שיגביר בקרבם את לחצי החילון.

ההנחות שפורטו מפרק ה' ואילך מובילות אל מסקנות ותחזיות מתבקשות שרב הסיכוי שיתממשו.

מאמיני חזון העולם האסלאמי, הבינו שהסכסוך עם היהודים על פלסטין שמש כפיתיון הסחה, כדי להטותם ממטרתם הגדולה, ולכן ימעטו לכלות כוחם במלחמה מתישה "בהסחה", שלא תקדם את מימוש החזון. מניתוח סממני המלחמה בסוריה ניתן להסיק שההתמקדות מעכשיו ולהבא תוסת אל לב המערב, ואת הטיפול "בפיתיון" יעדיפו הקנאים להשאיר לסוף.

האם האסלאם יבלע שוב את פיתיון ההסחה?

שנוי הגישה הזאת שהחלו בו השיעים האיראנים בהנהגת חומייני, כמיטב המסורת האסלאמית, התרחש בסיוע המערב תוך ניצול "יתרונותיו" או חסרונותיו. החתרנות הפנים אסלאמית בשילוב השפעת המערב, גררה להתפרצות "האביב הערבי" וכתגובה באה ההקצנה הסונית הדתית ששיאה מתבטא בסוריה. אלא, שהכאוס האסלאמי הוא תגובת דתית מאוחרת, "לסכנת" החילון המערבי.

השלכותיו במערב, יצרו תגובת הישרדות אבולוציונית, מוגזמת אולי, אבל טיפוסית: מחד, הפעלת כוחות צבא מערביים בלב הטריטוריה האסלאמית, במטרה לדכא בכוח את סכנות ואיומים.

ומאידך, לתהליך הישרדות מוכר: התחזקות הלחצים המגדריים המובנים, שמתבטא היום בהסתגרות, בחסימת אירופה בכוח מפני המשך הגירת פליטים זרים בכלל ואסלאמיים בפרט. (תוך הכפפת רעיונות השוויון והחופש של דת "הנאורות" ללחץ האבולוציוני).

בעת הקלדת שורות אלה, מתבטא עוד הלחץ האבולוציוני "הטבעי", בתוצאות משאל העם בבריטניה, שפסק בעד התנתקות בריטית מהשוק האירופי המשותף, ומבטא יותר מכל את החשש האינסטינקטיבי מפרימת הלכידות וטשטוש זהותה הקוהרנטית המגדרית.

קרבן השיטה שכשל מול כוח האבולוציה

פניה למשאל עם, מאפיינת חוסר יכולת הנהגתית מערבית ליזום מהלכי מנע רחבים וחוזי עתיד תכליתיים. זה הביטוי, לטוב ולרע, לשיטה המערבית שמעלה מנהיגים כבולים נטולי חופש להסקות אובייקטיביות מרחיקות ראות, שיטה שבהכרח בולמת יוזמה הסתכנות ונחישות.

תהליך ההסתגרות במערב והגבלת החופש, יוצג כאילוץ טקטי זמני הכרחי, שישליך ישר לכאן.

מאז הקפאת הסכם אוסלו ובעקר ממלחמת לבנון 2. מאבדת מדינת ישראל בהדרגה עקבית את האטרקטיביות שלה "כפיתיון הסחה מושך". בקיפאונה המדיני, בהעדר מהלכים יזומים, ממצבת ישראל את עצמה בעיני המערב, יותר ויותר כנטל, שבוא יצר מאשר כנכס.

האם הפעם הולך על בטוח?

ההיגיון המדיני הפוליטי והדיפלומטי שבנה המערב לעולם החדש, נסמך לטוב ולרע על הגלובליות העולמית, על רצף ממוסד של חוקיות בי"ל, הסכמים בי"ל, הבנות תגמולים, הגבלות וסנקציות. אין סיבה ואין כרגע סימן שזה ישתנה. להפך, הברית הכלכלית טכנולוגית החזויה בין המערב לדרום ומזרח אסיה, צפוי שתחזק עוד.

המסקנות המתבקשות שאין לממשלות ישראל יכולת לעצור את התהליך הבי"ל המוסדר והעקבי המוביל להכרה בי"ל במדינה פלסטינית לצדה ובצמידות למדינת ישראל*.

המשמעות ההיסטורית פלסטינית נעוצה בכך, שלראשונה מועברת אחריות לגורלם של מוסלמים, ממדינות האסלאם לכלל מדינות העולם (כולל הכופרים!) . למדינת ישראל יש כלים סבירים להתמודד מול האסלאם, אין לה כלים להתמודד מול העולם. ובמצב הזה היא כנראה תאלץ לשלם מחירים פנימיים וחיצוניים משמעותיים.

בגלל התארכות הפרק הזה, אני מעדיף לפצלו ולהפסיקו כאן, ואת המשכו אפרסם בשבוע הבא.

מאמין ביכולתו להשפיע על התהליך

* היכולת לעכב את התהליך נתונה בידי ההנהגה הפלסטינית המכהנת. ארה"ב בראשות אובמה רואה בנתניהו מכשול פוליטי ממשי ולכן, כפי שאובמה אמר בעבר, הוא יתמוך בנו צבאית וביטחונית, אך לא בהכרח מדינית. המסקנה מזה שארה"ב לא תטיל וטו אם הקיפאון המדיני וההתנחלות של ישראל ימשכו. (תפישותיו של אובמה כתפישות השמאל הישראלי, מוכוונות כדי להשפיע על הכוחות והתהליך האבולוציוני הטבעי, כדי להשפיע על "ברירת המחדל" האנושית הטבעית, במיטב מסורת דת "הנאורות")

מניתוח התנהלותו של נתניהו צריך להביא בחשבון שבניסיון לדחות קבלת החלטת הכרה באו"ם, שבהכרח תגרום לנתניהו נזק פוליטי בלתי הפיך, נתניהו יפעל בעצמו להפלת ממשלתו ולבחירות חדשות.

ממשלת ישראל נערכת לזה, הסימנים לכך הם הערבת מיליארדי ₪ לטובת אזרחי ישראל הערבים, הביקורים התכופים של נתניהו אצל פוטין, והסכם חידוש היחסים עם תורכיה. שוודאי שייתן יותר מדריסת רגל לתורכיה ברצועת עזה.

אך זה לא ימנע את המשבר הפוליטי הצפוי בתוך ישראל, ואת ההליכה לבחירות חדשות, שיתכן ויחליפו את נתניהו בייעלון או בלפיד אם אלה יגיעו ביניהם להסדר.