פרק ה' תהיות והנחות הווה להיבט
העתיד.
ארבעת הפרקים הקודמים עסקו
בחלק הפשוט של המשימה, בתיאור והבנת העבר הגלוי והידוע. בפרק הזה אנסה להתחיל להתמודד
עם "הנעלמים" בדרך של העלאת תהיות והנחת הנחות על מה שמתקיים היום וצפוי
להשפיע על התפתחויות בעתיד. הקושי הוא לבור תהיות וההנחות נכונות ורלוונטיות.
ראשית אנסה לתאר בקצרה את ראייתי
למצב הנוכחי בו נמצאות החברה הישראלית והמדינה בכלל. בהיבט הפוליטי: פיצול
"כתתי" פוליטי ושוויון כוחות משתק, תוצר של שיטת "הרולטה"
הדמוקרטית
בהיבט החברתי: פיצול אתני
רב תרבותי, בתהליך ברור של השתנות והתרופפות הקשר למקורות.
בהיבט הלאומי: נראית מודעות לאומית ישראלית כללית גוברת בקרב
הרוב, וגם בקרב המיעוט. אצל המיעוטים העדות לכך מבוטאת בהפגנת רצון גלוי להיות
אזרחי המדינה גם תחת הנהגה יהודית.
| ומה המצב מ2011 עד היום??? |
בהיבט הביטחוני: המדינה
מתמודדת בהצלחה סבירה מול ההתפרצויות האלימות מבפנים ומחוץ.
בהיבט המדיני: מסתמן תהליך
של התדרדרות במעמדה הב"ל של ישראל עקב התמשכות הסכסוך ושנוי מדיניותה של
ישראל בכוון הקשחה מוצהרת, לעומת שינוי מדיניות פלסטינית מוצהרת למתונה.
בהיבט הכלכלי: המשק ביציבות
שגשוג ועושר יחסי לאזור. אך תחלואי קפיטליזם של משק קטן גורמים לעיוותים, למוקדי
כוח מונופוליסטים, לפערי הכנסה קיצוניים, לאי שוויון במיסוי, ליוקר יחסי.
בהיבט המוסרי: שילוב הבעיות
הפוליטית הכלכלית והחברתית מעמיקים התדרדרות מוסרית רב תחומית. כאשר רף המוסר
החברתי כבר נמוך ממילא, בחברת מהגרים הטרוגנית ורב תרבותית.
שנית, אנסה להגדיר בקצרה יעדים
אלמנטריים משותפים למרבית חלקי החברה בישראל.
א. ביטחון אישי ולאומי. ב.
רווחה כלכלית. ג. שוויון חברתי (בזכויות, בחובות, בפני החוק ובתודעה.) ד. הכרה בין
לאומית בישראליות כייחודית. (כחלופת המשך ליהדות "האנטגוניסטית" המוכרת).
| האם קפיטליזם מתאים ליהודים? ומה זה יעשה ללכידות? |
תחת ארבעת היעדים הבסיסיים
האלה מתקיימים יעדי משנה חלוקים, המזוהים לחלקים בחברה: א. סוציאליזם מתון מוכוון כדרך
לשוויון חברתי. ב. קפיטליזם מתוקן כדרך לרווחה כלכלית. ג. התפשטות טריטוריאלית
ודיכוי פלסטינים כדרך לביטחון לאומי. ד. הכרה בלאומיות פלסטינית כדרך לשוויון חברתי
ולביטחון אישי. ה. משטר חילוני חופשי דמוקרטי וחוקתי. ו. שנוי במשטר לכוון יהודי
הלכתי, כדרך היחידה להשגת היעדים.
העימות המתמשך משפיע וישפיע
באופן ישיר ועקיף, הן על המצב והן על קצב ממוש יעדים אלה.
שלישית. אנסה לאבחן את
הזרמים החברתיים והפוליטיים שמשפיעים היום על הלכי הרוח בחברה.
א. רוב החילוני ופסיבי, מפוצל
בתוכו לחמשת יעדי המשנה הראשונים ( א. ב. ג. ד. ה.)
| מעמד הביניים החילוני עצמה מדומה. |
ב. מיעוט מסורתי ו/או משויך
עדתית (מזרחי רוסי אתיופי וערבי) מונחה ע"י תחושות הדרה וקיפוח מתמשכות. מונחה
ע"י תחושות חשדנות והתנגדות בעיקר ליעדים א. ד.
ג. מיעוט דתי לאומי/לאומני
אקטיבי שעצמתו נובעת מהעימות. מונחה בעיקר שני יעדים: ג. ו.
ד. מיעוט דתי חרדי בעל
מאפיינים כיתתיים, מסתגר מסתייג מכל לאומיות אך מסתגל לאטו.
ה. מיעוט ערבי חילוני
לאומי, דתי לאומני. דוחה מדינה יהודית, ונחלק בין מדינה רב לאומית לאסלאמית.
על רקע שלשת תיאוריי מצב קיים
אלה, ומתוך הנחה סבירה שהקונפליקט מול הפלסטינים יתמשך, באות שאלות המתבקשות מכך:
1. האם במצב הזה מספיק כדי
לשמר את המסגרת החברתית מדינית לאורך זמן?
2. האם בתנאים החברתיים
פוליטיים הקיימים, המצב הזה הוא הרע במיעוטו?
3. האם אפשרית חלופה עדיפה
יישומית? ומה הם סיכוייה וסכנותיה?
4. אם אין חלופה, מה הם
אותם "אילוצים" חיצוניים ופנימיים עתידיים? ומה תהיה השפעתם?
כדי לנסות להשיב על השאלות
האלה בדרך מתודית יש להניח מספר הנחות כלליות ומהן לגזור אחר כך הנחות פרטיות.
הנחות כלליות:
1. חברה אנושית הנעה לאורך
זמן במסלול "הגיוני" ומגיעה לאין מוצא, תפנה לסלולים "לא הגיוניים".
הנימוק המידי לכך, שהאין מוצא מעיד בדיעבד שהמסלול ההגיוני היה אי רציונלי.
2. בעולם משתנה, "התנועה"
של חברות רבות שונות ונפגשות, מחייבת בחינה רציונלית מתמדת ובהתאם, שינוי של
מסלולים כדי לא להיתקע לאין מוצא.
| התוצאות טרגיות כשהרציונל דתי והלכידות בשפל. |
3. בחברות שהרציונל בהן הוא
דתי או אידאולוגי, המסלול שיבחר יבחן, רק לאחר שיגיעו לאין מוצא לאחר ניסיון לפרוץ את
החסימה בכוח.
4. קונפליקט קיומי אלים
מתמשך בין חברות, מאיץ את תהליך הלכידות בתוכן. בחברה עם מדד קוהרנטי הגבוה תתבטא
מהר יותר עצמת הלכידות.
5. הריבוי האנושי יואץ ב-50
השנים הבאות וימצאו רק פתרונות חלקיים לבעיות שיוצרו.
6. החלוקה התרבותית כלכלית בין מדינות מפותחות ועשירות, למדינות
מפגרות ועניות תתמיד.
7. המסגרת הארגונית המדינתית העולמית תישמר בעיקרה במתכונתה זו לפחות
לעוד 50 שנה.
8. חברה ו/או מדינה שבה מקצין פער חברתי כלכלי בין מיעוט קטן מועדף
בעושר והשפעה, לרב מקופח ועני תתרופף הלכידות גם כאשר היא דמוקרטית.
9. בחברות קטנות, רמת
לכידות מאותתת על העצמה ורמת הקוהרנטיות על כושר השרידות.
10. החילוניות תימשך ו/או תתעצם
בחברה ככל שהעושר הרווחה והחרות ימשכו/יגברו.
11. הממסדים הדתיים ימשיכו להתקיים
בחברות "הנחשלות". אך יחלשו ככל שהעושר ועמו החילוניות יגדלו בקרבן.
12.הילודה בחברות הרווחה תצטמצם משמעותית ואף תתמיין מלאכותית,
ביחס להמשך ילודה טבעית בחברות "הנחשלות". זה ירחיב עוד פערי ההשכלה
הטכנולוגי והעושר ביניהן.
 |
| דת "הנאורות" האם האכזרית ביותר אבל המנצחת? |
13. הטכנולוגיה תמשיך להתעצם בחברות הרווחה, ובהכרח לחץ הקפיטליזם
יגדיל את "ניצולן" של החברות הנחשלות. כי "הניצול" הזה מביא בהן
לשיפור כלכלי.
14.המתחים עקב התרחבות הפערים והתחרות על מקורות העושר יגבירו עוד את
ההשקעות בביטחון ובצבאות. כי הצבאות הם אמצעי הכרחי להבטחת/כפיית קפיטליזם ולכידות
מינימלית.
אלה הן ההנחות האוניברסליות
הנצפות היום ויכתיבו את ההתנהלות הצפויה של חברות והמדינות בכלל, בעיקר הדמוקרטיות
הפתוחות, ואיתן את התנהלות החברה והמדינה כאן.
על הבסיס הפרק הזה אנסה
לבנות בפרק הבא הנחות פרטניות לישראל ולאזור שבעקבותיהן ניתן לענות על ארבעת
השאלות ששאלתי לעיל, שהן בעצם אותה השאלה שחולקה לארבע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה