פרק ו' הנחות פרטניות לאזור וההשפעות עליו.
בטרם אדון בעניינו של פרק זה
חשוב לי, כהמשך לפרק הקודם, להשלים ארבע הנחות כלליות המיוחסות בעיקר לחברה
המערבית:
16. מנהיגות פוליטית בחברת
רווחה מערבית במשטר דמוקרטי אינה נוטה ליזום מעצמה מהלכי כוח קיצוניים. בהעדר "האל
המנחה" המנהיגות מעדיפה להגיב לאירועים המתפתחים בתוכה ובסביבתה.
| פמיניזם ככוחה של האבולוציה החברתית |
17. תופעת מתן השוויון לנשים
במערב מתפשטת, זה אמצעי אבולוציוני חברתי יעיל ולא כפייתי להפצת והחדרת רוח המערב.
18. תהליך זה של
"שחרור הנקבות" זה האמצעי האבולוציוני לצמצום הילודה והתמיינותה באמצעות
ברירה מלאכותית. (כפי שהגזע הלבן התפתח מתהליך של ברירה מלאכותית?)*
ולעניינו של הפרק הזה:
ההנחות הכלליות שנכללו
בפרק הקודם (ה') ניתנות ליישום פרטני גם על החברות באזורנו זה ואנסה להביע כאן את המשמעותיות
בעיני.| מנהיג סוני שהובל למבוי סתום ואבד שלטון! |
ב. יתמשכו לחצי הגירה מחברות האסלאם הנחשלות והדתיות אל חברות הרווחה, אך השערים ילכו וינעלו בפניהם. מה שבהכרח יצור מתחים חברתיים ופרצי אלימות וטרור בתוך מדינות הרווחה שכבר קלטו מהגרים. (אין לרעיונות החילוניות יכולת לגבור על לחצי האבולוציה "הגזענית" המגדריים)
ג. ההתפרצות הקיצונית
הנוכחית של האסלאם הערבי במזה"ת תדוכא תוך פרק זמן היסטורי קצר.
| מנהיג שיעי מה יעשה שיקלע למבוי סתום? |
ה. לקחי הדיכוי החוזר של מופעי
דאע"ש ואלקעידה כאן ובמערב, ידחק עוד את מהגרי האסלאם במערב ויתגבר בקרבם, בעקב
לחץ הרוב מסביבם, תהליך החילון שיתבטא בדורות ההמשך להגירה.
 |
| האם המפתח למהפכה באסלאם בידן? |
ו. האסלאם במהותו זה דת
לאומית וסוציאלית למדוכאים, שתקוותו לשלוט כבלעדית ויחידה ולשחרר את העולם המדוכא, אינה ברת מימוש ללא מהפכה פנימית ויסודית.
ז. האסלאם המעשי והפוליטי ישרוד
מאחר והוא נשען על שני יסודות סוציאליים איתנים: מחד נחשלות כלכלית המונית, ומאידך
תודעת הקיפוח השורשית המתעצמת עקב הפערים המתרחבים בעושר, בהישגים ובהשפעה. לקפיטליזם
המערבי אין מענה יעיל למציאות הזאת. (מה עוד שהוא מתעשר מזה!...)
ח. הפלסטינים כאן יתמידו
בסירובם להכיר דה-יורה במדינה יהודית, כי זה חיוני למגדרם וללכידותם.
ט. כל עוד יתמכו ע"י
האסלאם, תימשך התנגדותם לישראל, בכל האמצעים שיעמדו לרשותם.
י. האמצעי העיקרי שלהם בשלב
הזה: מיצוי טקטיקת הדיפלומטיה כדי להשיג הכרה ותמיכה בין לאומית במדינה פלסטינית
עצמאית, והמשך מקביל בהתנגדות ברמות משתנות "סבירות".
יא. החל מימי הנאורות
באירופה, היהדות השתנתה לחלוטין ונעשתה לרב גונית, עתירת זרמים רעיוניים חדשים שהתווספו
לאתניים הקיימים.
יב. הקונפליקט המתמשך מול
הפלסטינים ותחושת הסכנה הקיומית, תורמים לחיזוק וזירוז תהליך לכידות בקרב היהודים.
החשש ללכידות, משפיע על נכונות היהודים להסתכן בפשרה.
יג. במדינה העברית הקולטת, התבטאו
קשיי העדתיות והשונות. מאחר ומקורות ההגירה המגדרית התרוקנו ההגירה תשתנה לאקראית ואף "לממוינת" והקשיים העדתיים יחלשו בהתמדה תחת השאיפה ללכידות.
 |
| "על העיוורון" או כוחה המניע של "היד הנעלמה" (פ. ברגל 1568) |
יד. בהתאם להנחה 16 לעיל, מציאות
החיים המתהווים כאן תוכתב בכוח "היד הנעלמה"- זה מה שיקבע את
כוון התפתחותה של כלל החברה הישראלית, (שתישאר תחת ההשפעה המערבית.)
טו. מיקומה של ישראל ימשיך
להכתיב בתוכה את ההשפעות החיצוניות עליה. ישראל כמערבית בנקודת חיכוך בין תרבויות יריבות,
מסמלת את החיכוך בין האסלאם למערב.
טז. לישראל כמערבית ויהודית
לא מתאפשר להיות ניטרלית. היא תמשיך להיות תלותית ותזדקק לחסות של מעצמה מערבית כדי
להתקיים בביטחון מינימלי.
יז. בהתאם להנחה 16. לעיל, וכל
עוד יתקיים בה משטר חילוני בעיקרו ודמוקרטי, וללא כפייה חיצונית, ממשלות ישראל לא ינקטו
ביוזמות "קיצוניות" רחבות היקף. (בהעדר שיתוף פלסטיני מרצון.)
יח. שינוי חברתי פוליטי מהותי יכול
להתרחש רק בכוח רוב חילוני, (או בכוח הצבא במצבי חירום.)
יט. כל עוד הרוב החילוני
ייהנה מרווחה יחסית, המוסר הפוליטי והכלכלי בישראל המפוצלת אינם ניתנים לשינוי
מהותי בהליך הדמוקרטי "הטבעי". (וכל עוד קיים איום קיומי פלסטיני אסלאמי)
כ. מהיות ישראל מייצגת
ומשרתת של המערב, תימשך המחויבות המוסרית היסטורית של המערב לקיומה ובטחונה של
ישראל, (כל עוד יתקיים עימות תרבות המערב מול תרבות האסלאם)
| את מי להעדיף? את זה שיוצר בעיות או את הפותר אותן? |
כב. עוצמת התמיכה התעמולתית
של המערב בישראל תשתנה בהתאם ליכולתה נכונותה והצלחתה העצמית להתמודד עם בעיותיה
האזוריות ולפתרן. (ככול שנזדקק לסיוע מערבי מדיני ופוליטי נבוקר ע"י המערב!)
| . |
כד. במדינות האסלאם המקושרות
במערב והדוחות את האסלאם הקיצוני, קטן בהתמדה האינטרס לתמוך בהמשך ההתנגדות הפלסטינית האלימה לישראל.
כה. העימותים המתוקשרים
הרועשים והקיצוניים, בין פלגי החברה הישראלית, אינם מסכנים את הלכידות. הם תוצר
בריא מחופש הביטוי, ומבטאים אמון בסיסי של "הניצים" ביציבות מסגרת המדינה.
כו. כהמשך להנחה יד. לעיל: מקום
המדינה מזוהה תהליך רצוף מתמשך, של הטמעה חוקתית והסתגלות למציאות החילונית המערבית
החופשית הלאומית והדמוקרטית, שקיבעו כאן המייסדים.
כבר מתוך עשרים ושש ההנחות
שתוארו בפרק זה, עולות המסקנות ועולה גם מסקנה "מעודדת": השפעתם הממשית על התהליכים
ההיסטוריים, של הנבחרים האקראיים "ברולטת" הבחירה הדמוקרטית, ושל אלה
המובילים בראש, שולית ממה שחונכנו לדמיין וליחס להם!
המסגרת המדינתית יכולת להתקיים
ולתפקד באופן סביר, גם ללא ממונים לעמוד בראשה. (לא מומלץ!)
במצבי רגיעה, ליריבות
ולתחרות הפוליטית יש יותר ממד תעמולתי מומרץ, שמבטא את הלך הרוח המוביל בזמן נתון, ואת הצורך לקיים את "קזינו הבחירות," מאשר יכולת השפעה מעשית. (בגלל התיקו והפיצול!)
בפרק הבא (ז') אתחיל להתכנס
ולדון במסקנות הנובעות ובמשמעויותיהם העתידיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה