פרק א'- קיצור תולדות
הסכסוך עד 1977
לאחרונה אני נשאל ע"י
אנשים צעירים ממני לדעתי על מצבה של מדינת ישראל, ובדרך כלל תשובותיי נסמכות על
תחושותיי המצטברות. לקראת יום העצמאות ה-68 אני חש שנחוץ לי לייצר חשיבה יותר מתודית
שתנסה לבחון להסיק ולהעריך. לנסות לסקור את משמעות התהליכים שעברה החברה היהודית
במאה השנים שחלפו ולהקיש מזה לאן מועדות פניה,
הסכסוך היהודי פלסטיני
המתמשך המהווה את המרכיב המרכזי שהשפיע על כוון ההתפתחות. הסכסוך מתמשך בעיקר משום
שכמעט מתחילתו מעורבים בו מעצמות בעלות אינטרסים והשפעות חיצוניים, שהפכו את
הניצים התלויים בהן, למריונטות המבטאות את מאבקן הבין לאומי. ברוב המאה הקודמת
הושפעה החברה בישראל מהשלכות האנטישמיות והנאציזם, הרי בסיומה ובמאה הנוכחית,
תושפע החברה הישראלית בעיקר מהסכסוך הפלסטיני אסלאמי.
| היהודים דרך הכוונות 1926 |
כדי שהערכה תהיה מקיפה נדרש
להציג סקירה תמציתית של תולדות הסכסוך המתמשך.
הסכסוך התפרץ לתודעה כאלים
במאורעות 1926 עם התגברות הגירת היהודים ונבע ממשבר כלכלי עולמי, כשהמצית המעשי היה
תהליך רכישת הקרקעות ע"י יהודים תוך סילוק ערבים, שהתפרנסו עליהן, ויישובן מחדש
ע"י מהגרים יהודים. והמאיץ האידאולוגי היה דתי אסלאמי. ומאז הסכסוך האלים
התמשך בעוצמות משתנות.
 |
| והיהודים משלמים מחיר 1926 |
עם עלית הנאצים לשלטון בגרמניה
(1933) והתגברות האנטישמיות באירופה, מתגברים לחצי ההגירה היהודית, משתנה
ההתארגנות היהודית הביטחונית, הסכסוך מקבל ממד פוליטי חד, ועילת הסכסוך מתמקדת
סביב הגבלת הגירת היהודים. מלחמת העולם השנייה 1939-1945 ותוצאותיה מעצימות את
אלימות הסכסוך עד לממדיים של מלחמת אזרחים, ששיאה הכרזה חד צדדית על מדינה יהודית,
והכרעתה לטובת היהודים. התוצאות המידיות חילופי אוכלוסין, טרנספר מאולתר של רוב
הערבים אל מחוץ לגבולות המדינה וישוב מאולתר של מאות אלפי מהגרים יהודים במקומם
ובנוסף להם. מכאן הסכסוך מקבל ממדים חדשים בין לאומים.
בשלב הראשון ישראל הסתגרה
וחסמה גבולותיה ומנעה בכוח חזרת העוזבים/מגורשים.
התהווה ניתוק פיזי בין
הערבים שנשארו כמיעוט לערבים שהוגלו למדינות האסלאם מסביב. הממשלה היהודית התמקדה
בשתי משימות עיקריות: בשליטה ביטחונית קשוחה במיעוט הערבי ובהגנת הגבולות
מפני החדירות שהפכו לאלימות, ובקליטת מאות אלפי המהגרים היהודים שהציפו את המדינה
שלא נערכה לכך.
 |
| המהפך היהודי 1948 |
בעשרים
שנים ראשונות אלה (1947-1967) עוצבו לדורות הבאים, אופיו של הסכסוך מחד,
ואופיה של החברה היהודית והישראלית מאידך. ב-1967, שוב כתוצאה של ניצחונה במלחמה
מאולתרת כוללת, משלשת ישראל את שטחה ועוברת לשלוט במרבית האוכלוסייה הערבית שהובסה
על ידה עשרים שנה קודם. כתוצאה מכך נפתחו הגבולות הסגורים (הקו הירוק), חודש הקשר
בין המיעוט הערבי הישראלי לערביי המרחב, התעצם הביטחון העצמי של היהודים אל נוכח
המצב החדש וההזדמנויות שנוצרו. כאן גם החל למעשה, תהליך השלמה הערבי עם עובדת
קיומה של מדינת ישראל, ומכאן מתחילה התגבשותה התודעתית של ישות פלסטינית כלאומית
ייחודית.
כאן גם החל תהליך החלה של
הטרגדיה הפלסטינית בתודעה הלאומית היהודית השלטת. מכאן גם מתבטאת בברור נכונות
תודעתית פוליטית יהודית כצורך עצמי, לקיומו של סיכוי להסדר הסכסוך המתמשך ואפילו
לשלום. ממשלת ישראל אף הצהירה שהשטחים שכבשה. יישארו בחזקתה כקלפי מיקוח להשגת
השלום.
מדוע זה לא קרם עור וגידים?
שוב, בגלל האינטרסים החיצוניים שהציעו לצד המובס פיתויים יותר גדולים, ושוב התבטא
אותו החסם התודעתי הדתי אסלאמי. משנפתחה, בסיוע רוסי גלוי, מלחמת ההתשה בחזית
סואץ, קפאו אופציות ההסדר ונגרמה חסימה קריטית לתהליך מדיני. הקיפאון הזה עורר בקרב יהודים דתיים וחילוניים
לאומיים הענות לדגל חידוש החזון הלאומי היהודי
הקודם והעתיק: גאולת שטחי המולדת המובטחת. מתחדש תהליך מלפני תש"ח של התנחלות יהודית חד
צדדי, בשטחים הכבושים. הממשלה היהודית מעלימה עין, כנראה בהנחה שזה יזרז את הערבים
לבוא אל שולחן המו"מ. אלא שהפלסטינים בשלב זה עדין אינם חשים כאומה נפרדת
ואינם מתנהגים כך. הם מעדיפים לשמר את תלותם בעמי ערב הסובבים, ובחזון האומה
האסלאמית הגדולה הדוחה מקרבה את "הכופרים".
אלא שליהודים יש חזון משלהם,
ותכונה לאומית של העדר סבלנות לזמן המתבזבז לריק, ודחף לעשייה. כך תהליך ההתנחלות
צובר תאוצה. הוא נהייה ביטוי בלעדי לעשייה, שצופנת בחובה הזדמנויות ותקציבים.
 |
| קיפאון ורפיון מעודדים חזון בסבסטיה |
בהעדר תהליך ממשלתי יזום אחר
בר סיכוי להגשמה, מגלה הממשלה רפיון "צפוי", אל נוכח לחצי העשייה
הגוברים מלמטה.
במקביל צצה ההתנגדות הפוליטית
והמעשית להתנחלות בקרב הגורמים המודעים לקיומה של החלטת החלוקה מ1947, לתקפותה
החוקית למחויבותן החוקתית של ממשלות ישראל לאותה החלטה ההיסטורית. המתנגדים מבינים
שזה יצור תסבוכת שתמנע אפשרות להסדר שלום מקומי, ועלול ליצור חסמים קשים ביחסים
הבין לאומיים. התומכים מונעים מחזון עתיק ומאמונה שמילא אין סיכוי לשלום בטווח
הנראה, ולכן עדיפה האחיזה ממשית במדינה גדולה על פני המתנה סתמית לסיכוי השלום באספמיה.
הם גם נזעקו (באחור) להשיב את "אבדני" תש"ח.
| צחק אחרון ב-1977 |
מלחמת יום כיפור (1973)
הייתה בבחינת רעידת אדמה חברתית לאומית ופוליטית. תוצאותיה הצבאיים היו אמנם
כישלון ערבי מהדהד, אבל תודעתית, ההפתעה, הקושי העצום שהיה בה, מחיר הדמים הנורא,
ואילוצנו לוותר על הניצחון הצבאי ע"י הכרעת הארמיה השלישית המצרים, יצרו משבר
אמון פוליטי קשה, משבר אמון בצבא ושבר עמוק בביטחון העצמי הלאומי. לראשונה
גם נבקע סדק בחומת האשליה שמדינת ישראל אכן עצמאית וחופשית.
אם קודם כתוצאה מ67 האמנו רובנו,
שהשטחים יאחזו בידינו כקלף חזק עד להשגת שלום כולל, עכשיו כתוצאה מ73 בא לראשונה ב-1977
מהפך פוליטי ימני עם כל השלכותיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה