ההסדר החלקי.
הפרק הזה נפתח באמירה שמחייבת התייחסות:
"מאז מלחמת ששת הימים רווחה במערכת הביטחון
הישראלית תפיסה, שעל פיה שטחי יו"ש מחולקים בצורה כמעט פלאית: האזורים
שהנוכחות בהם חיונית להגנה על ישראל אינם מאוכלסים בפלסטינים רבים, ואילו השטחים
המאוכלסים בפלסטינים רבים אינם חיוניים לביטחון ישראל." ראשית, אין
כאן "פלא"! הפלסטינים לדורותיהם התיישבו בהתאם לחוקי ההתיישבות
ההיסטוריים, באזורים בהם מקורות המים היו נגישים יחסית וניתן היה לייצר שטחים
לעיבוד חקלאי. שנית, הגדרת "ביטחון" נובעת מהגדרת האיום על הביטחון. שליטה על מקורות מים
(אקויפר ההר) היא סוג של איום, לוחמת גרילה או טרור היא סוג של איום, ופלישת צבאות
זרים זה סוג אחר של איום.
עצמת האיום נמדדת מהיכולת להתמודד מולו ומתוך זה נגזרת
החיוניות של השטח לביטחון. לדוגמה: "כשחורצים" את יו"ש במספר רב של
דרכי גישה סלולות מגדילים את היכולות להתמודד מול איום פוטנציאלי ומקטינים את
הסיכון הביטחוני. החלוקה השטחים "הפלאית" הזאת היא דיכוטומית ומתחילתה
הייתה מונעת כבר ע"י יגאל אלון מהרצון ליישב שטחים ביו"ש ביהודים ולכן היא
פשטנית מדי לעניין הגדרת צרכי הביטחון. כי מרגע שמוקם ישוב יהודי ביו"ש נוצר
צורך הגנתי ביטחוני. יגאל אלון איתר שטחים ריקים יחסית מפלסטינים כדי ליישב בהם
יהודים וייצר לזה את הנימוק הביטחוני. שליטה בגב ההר, שליטה במקומות הגבוהים
ביותר, שליטה בבקעה כדי למנוע פלישה של צבאות אויבים ממזרח לירדן. בעיקר לגבי
הטענה המשלה שהאחיזה בבקעה מונעת פלישת צבאות זרים ממזרח, זאת טענה מופרכת!
הישובים לא מסוגלים למנוע זאת! הם אפילו לא תצפית של התראה וצה"ל אינו סומך
עליה כלל ועיקר, ומסתמך על אמצעים צבאיים משלו. חשוב להודות בכנות שהאחיזה הישובית בבקעה, מעבר להיותה חלוצית וחקלאית, היא פוליטית ונועדה לכבול את ידי הפוליטיקאים
ולמנוע, בבוא יום, אם וכאשר, אפשרות של היסוס של ממשלה והימנעות (מחשש הסלמה)
מלהקדים ולשלוח צבא לבקעה כאשר יסתמן איום צבאי ממזרח. כשקיימים ישובים יהודיים
תחת סכנה החובה לשלוח צבא כדי להגן עליהם. כאן מתחילה ומסתיימת הסיבה האמתית של
האחיזה בבקעה.
 |
| שטח סי באופן "פלאי" עונה לצרכי הביטחון |
הדוגמה הטרייה ביותר לכך הודגמה לאחרונה
באירופה: הפלישות הרוסית לקרים ולמזרח אוקראינה בטענת ההגנה על חיי האזרחיים
הרוסים. לכן אין חובה להחיל ריבונות ישראלית על הבקעה די בשמירה על המשך ההתיישבות
והמשך התצפיות של צה"ל מזרחה באמצעיו הצבאיים. כל זה נכתב כדי להמחיש את
הראיה הפשטנית הדיכוטומית של גודמן, את נושא השטחים והביטחון.
 |
| האם "מסירת" השטח הכחול בהסכם זה הימור קיומי? |
א.
גודמן מציג טיעון
חדש להצדקת "נוכחות צה"ל" בבקעת הירדן. ויש לשים לב לכך
שמדובר כרגע בנוכחות צבאית ולא בהתיישבות ובריבונות ישראלית!: "היום יש להוסיף, שנוכחות צבאית ישראלית תמנע גם מעבר של
אוכלוסיה רבה לפלסטין. לכן, יש לנוכחות בבקעה חשיבות כפולה: היא מונעת את התחמשות
וההתחזקות של המדינה הפלסטינית אך גם את קריסתה." עקב הצפתה בפליטים
השבים או העולים לארצם החדשה. כאן יש צורך לסייג: נוכחות צבאית ישראלית בבקעה.
אינה מחייבת ריבונות ישראלית, אינה מחייבת קיום הישובים יהודיים בבקעה, יכולה
להצטמצם למעברי הגבול ולקרבתם. יכולה להיות לזמן מוגדר בתקופת מעבר או כשלב בתהליך
ההסדר ובחינתו. הגבלת חזרת פליטים לארצם אפשרית גם כתנאי בהסכם. ואפשרית כחלק
מהסכם כולל בו יינתנו להם פיצויים וזכות להתיישבות קבע במקומות הימצאם או הגירה
לארצות נוספות. האם הטיעון באמת "מאפשר לישראל לסגת
מיתר השטחים מבלי להמר בכך על המשך קיומה"? מה ימנע מהם לפגע בנו מתוך השטחים שימסרו לידם? את
זה כנראה נקרא בהמשך.
ב.
בתת פרק "מפנימים את התפנית הפרגמטית" משיב גודמן על
השאלה המתבקשת "מדוע לא ממשים אותה? משום שאין בכל העולם הערבי מדינאי אחד שהיה מסכים
לקבל אותה." זאת הצגה נכונה של סיבה ומסובב, אלא שהיא נכונה רק כפי
שחצי אמת נכונה. מה שגודמן אינו שואל את חצי האמת השני: האם בממשלות ישראל מאז
מנחם בגין ועד היום היה מדינאי יהודי אחד שהסכים לקבל אותה? סיפור הסכסוך היהודי
פלסטיני הוא ביסודו סיפור של חששות פחדים אי אמון וחשבונאות על העבר. וזה היום
הדדי לשני הצדדים! בעבר לממשלות ישראל היה קל כי הערבים תמיד סרבו. זכורה מדיניות
שלשת הלאווים של חרטום. לכן לממשלות ישראל היה קל ונוח להגיד "כן" ובמקביל
תרוץ טוב לקבוע עובדות התיישבותיות בשטחי יו"ש. אבל מאז פשרת מלחמת לבנון: חילוץ
ערפאת על צבאו מביירות ועד להסכם אוסלו,
השתנתה בהדרגה העמדה הרשמית הערבית בכלל
והפלסטינית בפרט, ונהייתה בהדרגה לעמדה מורכבת שצמצמה מאד את מרחב הנוחות של
ממשלות ישראל.
 |
| חצי האמת המוסתר. מה הסיכוי שהימין יקבל? |
לכן היום כבר לא יכול גודמן לאחז רק בצד
הערבי של המשוואה. בפרט זה לא ניתן, כאשר ממשלות ישראל הימניות נסוגו למעשה מהסכמי
"אוסלו" מבלי לבטלם ולא משנה באילו תירוצים.
ההגינות האינטלקטואלית לכן,
מחייבת את גודמן להעלות את חצי האמת שהוא מסתיר, לענות על השאלה האם ההצעה הזאת תתקבל רשמית ע"י
ישראל? המדיניות הרשמית של ממשלות הימין מתורצת בטיעון שטותי, שלא מדברים על
וויתורים לפני מו"מ, וזה הרי בדיוק גם הטיעון הערבי! מה עוד שהיום, לאחר התפרצות מלחמת הסונים בשיעים, הטענה של גודמן
"שאין בכל העולם מנהיג ערבי" היא בחזקת הטעייה!
ג.
אלא "שבדלוג
קל" מסכם גודמן את שני חצאי האמת: "אם
בקעת הירדן וגושי היישובים יישארו בידיים ישראליות, אז... וכך נסיגה חלקית
מוציאה את ישראל מהמלכוד." כך כמעט בהחבא, דרך חיוניות בקעת הירדן
לביטחון, מגניב גודמן גם את גושי ההתיישבות ביו"ש, וכך בהחבא מהנוכחות
הצבאית החיונית לביטחון בבקעה, מוגנבת בהיסח דעת השארת הבקעה בידיים
ישראליות!... אין זאת סתם סמנטיקה, זה מאפיין
לגישה הדתית לאומית המתחכמת והמתחמקת. ועדין גודמן צריך לענות על השאלה
הרטורית שהעלה קודם: האם יש "בכל העולם הערבי מדינאי אחד שהיה מסכים לקבל
אותה.?"
אך למרות שאינו שואל הוא בכל זאת משיב: "התכנית
הזאת (הנסיגה החלקית..ג.ג.) מוציאה ממלכוד עמוק לא פחות
גם את הפלסטינים." גודמן לא טרח לחפש מנהיג ערבי שיסכים, אבל יודע
לקבוע שתכנית הנסיגה החלקית תוציא גם את הפלסטינים מהמלכוד שאולי כבר נהיה נוח להם?... מעניין
עוד, שגודמן לא מספר שההסדרים החלקיים בין רבין כשגריר לקיסינג'ר לנסיגה מסיני, הצליחו משום שהיה ברור ומובטח (ע"י קיסינג'ר) לסאדאת היעד הסופי!
ואילו כאן יש ערפול ואין יעד סופי מובטח!... אז הפלסטינים לא יסכימו. סירוב
"מבורך" שישרת את המשך
ההתנחלות. גודמן מציג את פתרון "הנסיגה החלקית" הפרגמטית בצורה חלקית ומוטית.
 |
| סולם יעקב. אבי הישראלי המתחכם והחמקמק |
 |
| באילו שטחים נשאר להם לממש את זכות השיבה?... |
ד.
גודמן מטיב לתאר
את "המלכוד הפלסטיני" בתת פרק בשם זה, נוח לו להיות קונקרטי: "הסדר קבע שיביא
סופיות לסכסוך,...נתפס בציבור כעסקת חליפין של (ה)שטחים תמורת שלום". זה בפרוש יעד סופי שנתן להסתמך עליו להסדרים חלקיים, הנהגת
אש"ף כבר הסכימה לזה! ממשלות הימין מתנגדות! וכמותן הציונות הדתית.
לכן קובע גודמן: "זהו ניסוח שגוי של עסקת
החליפין. ניסוח מוצלח יותר של העסקה: 67' תמורת 48'. הפלסטינים נדרשים לוותר על זכות השיבה וישראל נדרשת לוותר על (ה)שטחים." גודמן זוכר להשמיט את ה' הידיעה לפני
המילה "שטחים" ולא סתם! "שטחים תמורת
פליטים." זה שוב ניסוח מטעה! כי ממנו עולה האפשרות: קבלת כל השטחים
תמורת ויתור על שיבת כל הפליטים ו/או קבלת חלק מהשטחים תמורת שיבת חלק
מהפליטים!... גודמן מתאמץ להוכיח לקורא את מה שנוח לו לא להוכיח: מדוע הפלסטינים
לעולם לא יסכימו להסדר קבע: "התביעה הישראלית
מהפלסטינים להכריז על סוף הסכסוך וסוף התביעות היא תביעה להכיר בכך שהריבונות הזרה
על האדמה המוסלמית היא נצחית."..."הפלסטינים צריכים לחטוא בחטא דתי
ובחטא לאומי". מסקנה: אין מה להתאמץ כי ממילא הפלסטינים ממולכדים.
 |
| אוסלו. מצא את המטבע מתחת לפנס. |
ה.
גודמן מגדיר את
המלכוד הפלסטיני: "הדרך היחידה שלהם למדינה עצמאית
וריבונית היא בהמרת זהות לאומית ודתית." ומדוע: "שימור הנאמנות הלאומית והדתית ימנע מהם עצמאות מדינית." אכן גודמן מיטיב לגלות לפלסטינים את מה שהוא
מסתיר מן היהודים: שהדרך היחידה שנותרה להסדר קבע היא
"בהמרת זהות לאומית דתית יהודית בזהות יהודית חילוניות! או במילים מפורשות:
בנטרול השפעת הציונות הדתית לאומית על עתיד יו"ש והבקעה!. זאת דרך בטוחה
ליציאה מהמלכוד הישראלי. ועדין לא ברור מאיפה מסיק גודמן שמשאת נפשם של הפלסטינים
היא עדין הגעה למדינה עצמאית משלהם, בכל שטח ובכל תנאי ומצב אפשריים? כי זה לחלוטין לא
ברור, אף לא לפלסטינים עצמם!
ו.
גודמן מסכם "נסיגה חלקית של ישראל מהשטח ללא התחייבות של הפלסטינים
לסיום התביעות עשויה לחלץ הן את הישראלים והן את הפלסטינים מהמלכוד". זה
בבחינת גילוי המטבע תחת הפנס! על העיקרון הזה נעשו
הסכמים קודמים עם הערבים, ועל העיקרון הזה התבססו הסכמי "אוסלו." מוקד
הבעיה היום, כבר פחות בפלסטינים ויותר בימין הישראלי השולט בממשלה ובתנאים שהוא מציב.
 |
| הלקח "אוסלו" שהפך את הפלסטינים לחשדנים. |
ז.
בתת הפרק הבא: "מזרח תיכון חדש" מנסח גודמן מוצא "אנטי ימני" במהותו, כדי לצאת מהמלכוד הימני, "במקום שישראל
תציע לפלסטינים יותר, עליה לבקש מהם פחות." מעבר לעניין הסמנטי, הסיבה
הישראלית לניסוח הזה היא אחת ויחידה, להמשיך את ההתנחלות ביו"ש! דהיינו את
המצב הנוכחי מבלי לתת לפלסטינים שום דבר ממשי נוסף,
ולצפות מהם שיסכימו לעוד הסכם ביניים פיקטיבי. ברור לכל בר דעת שהם לא יסכימו אבל
גודמן ממציא לכך "סיבה טובה": "כלקח
מהסכמי אוסלו, הפלסטינים נעשו חשדנים מאד כלפי הסדרי ביניים." אין כאן
לקח מהסכמי "אוסלו!" יש כאן לקח של אינטליגנציה בסיסית פלסטינית, העלות מול התועלת. אין לפלסטינים שום תועלת מהסדר כזה.
 |
| אין בעיה! יש מלכוד 67 אז הסכסוך יימשך! |
ח.
את כל
"טחינת השכל" הזאת עובר הקורא רק כדי לקרוא את המסקנה שהייתה ברורה כבר
מהתחלה: "הסכסוך ימשך." תת הפרק
האחרון בפרק הזה שהוא בחינת "טחינת המים
המחשבתית" של אותו "הכלב הרודף אחר זנבו"...הסדר חלקי הוא אכן
פתרון באין מוצא אחר, ולא נחוצות כל האמירות הסמנטיות שאין מאחריהן שום תוכן
ממשי כמו: "כוחו של ההסדר החלקי בכך שהוא
מארגן את הסכסוך מחדש"... "הגבולות החדשים, שייקבעו בהסדר חלקי... ישנו
את אופי העימות"... "זהו מהלך שלא מסיר את האיום מחייהם של הישראלים אלא
מסיר את האיום מחייה של ישראל.????
מאחר וכפי שכבר נומק, אין סכוי שהפלסטינים יסכימו להסדר החלקי הגודמני, שעיקרו
הקפאת מצבם, ושמשרת בעיקר את ישראל, הוא לא יקום ולא
יהיה. הבעיה והדילמה היום כולה ישראלית! כמה שגודמן ינסה לברוח מהתמודדות עם הבעיה
היא תסיג אותו. אין יותר מנוס מהתמודדות פנים ישראלית. אין שום טעם לדחות עוד
ועוד את ההכרעה מאימת הקרע הפנים יהודי הנצפה, בין הימין בהובלת הלאומנות הדתית
לבין המרכז שמאל החילוני. עם ישראל לטובתו, חייב להכריע בתוכו מה נכון חיוני ונחוץ למדינת
ישראל. ההכרעה ככל שתהיה, תאפשר למדינה להתקדם, גם אם תתורגם להסדר ביניים
חד צדדי, שיוכתב ע"י ממשלת ישראל וייושם בשטח בתוך ומחוץ לקו
הירוק. אזרחי ישראל הערבים, יצטרכו להשתתף בהכרעה הזאת כי גם עתידם יושפע ממנה. הדרך
לזה עדין ארוכה מאד, כי צריך לגבש מה כמה ואיך יובאו להכרעה, מה יהיה הרוב המינימלי
ההכרחי, מה יקרה אם לא יהיה רוב מספיק, ועוד כהנה וכהנה. אבל יש להתחיל ומוטב שעה
אחת קודם, כי יש לנצל את ההחלשות הנוכחית של החברה האסלאמית מסביבנו ובתוכנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה