המדינה
וחלומותיה
גודמן מציג ומייחס לבן גוריון, כמייסד
המדינה, שלשה ויתורים אידאולוגיים קשים בראשיתה: "הוא
הקריב את האופי החילוני של המדינה, תמך בחלוקת הארץ והתפשר על החזון
הסוציאליסטי." כאן יש צורך לסייג את הנאמר: כל מה שנאלץ ב.ג. כפוליטיקאי
וכמדינאי המרכזי של זמנו זה להתפשר! ולכן האופי החילוני נשמר
במגבלות יהדות מסוימות, הקשורות בהתחשבות בציבור החרדי, בהותירו לעתיד להתמודד עם
הקושי. כך הוא התפשר עקרונית על חלוקת הארץ מבלי להתחייב על גבולותיה והשאיר לעתיד
לקבוע אותם. ב.ג. אמר ב- 1968 א"י כולה שייכת לעם ישראל, אבל תמורת שלום אמת
הוא
מוכן לגבולות 67 בתוספת ירושלים ורמת הגולן (תשלום מזערי של המנוצחים למנצחים).
כך הוא לא התפשר על החזון הסוציאליסטי שלו! אלא על החזון הסוציאליסטי של
היטלר, והקומוניסטי של סטאלין, לא שלו! אלא של חלק משותפיו המרכזיים מהצד
השמאלי. הפשרות המרכזיות האלה היו כורח המציאות של אותה העת ולכן הושגו והתקבעו.
להבין את המצוי ולקבוע את הרצוי ללא הסחות |
על דבר אחד ב.ג. לא התפשר למרות הלחצים
משני הקטבים, על המשך והגברת המפעל הציוני הלאומי.
הוא הבין שזו המשימה העיקרית המרכזית ומידת
הצלחתה היא שתשפיע ותקבע את תוצאות כל הפשרות.
האם נדרשה לזה "מהלומה חילונית"? |
נכתב ב-1933 ולא כוויתור. |
האם היחלצות אינה פתרון? |
ד.
איזה אדם נוטה להימלט מהכרעות?
לרוב מי שמאמין שהכרעות הן בידי האל לבדו. מי שבעייתו היא לגלות מראש את רצון האל
שתמיד יתבטא בדיעבד. אדם דתי כדי להימלט מהכרעה יכתוב ספר שלם כדי לתרץ למה לא כדאי
להכריע לפני שייראה בשער "עמוד אש או עמוד ענן". ולכן יתרץ: "החיפוש אחר מוצא מהמלכוד-
ולא אחר פתרון לבעיה- מייצר
ציפיות נמוכות יותר וראליות יותר מתכניות מדיניות". והרי זאת בדיוק
הייתה גישת הדתיים בתש"ח. הרי זה היה המניע את רעיון "הקוקיזם"
המשיחי שאכזב! איך יוצאים מהמלכוד הדתי בלי צורך להכריע במחלוקת הדתית.
ידע להכריע בלי לחפש "מלכודים" |
קרנות המלכוד כמפלט מהכרעה פרגמטית מתבקשת. |
ה.
מתוך ראייתו
הדתית ופנייתו לקהלו הדתי מסיק גודמן: "יציאה מן
המלכוד פירושה היחלצות מהבררה הקטלנית שבין מדינה עם רוב יהודי מוגן אך עם גבולות
שאינם מוגנים, לבין מדינה עם גבולות מוגנים שהרוב היהודי שלה נתון בסכנה." בראייה
חילונית יש כאן דילמה שאינה מלכוד! כי המשואה אינה אמתית: ראשית, אין כאן
"ברירה קטלנית." שנית, אין קורלציה בין קיום רוב יהודי וגבולות לא
מוגנים. שלישית, כך גם אין קשר בין גבולות מוגנים על חשבון הרוב יהודי הבטוח. כל
אלה נדונו ונשללו בפרקים קודמים. זאת הצגה מלאכותית ליצירת מלכוד מלאכותי שתכליתם
האחת: "כשאנחנו ניצבים מול מלכוד 67 ושואלים כיצד
לחלץ ממנו את המדינה, עלינו לחזור אל הפרגמטיזם הבן-גוריוני שכונן אותה." המשמעות
המעשית של האמירה הזאת היא אחת: צורך ואומץ להכריע! ו/או לקבל את הכרעתם של
האחרים. כפי שקרה בפינויי סיני גוש קטיף ועמונה.
ו.
אלא שגודמן חושש
ואינו מסוגל (אולי עדין) לטעון דברים ברורים ונחרצים שמתבקשים ושוב נמלט אל מקלט
ההתפשרות, אל ההתלבטות: "אציג שתי תכניות: תכנית
ההסדר החלקי, ורעיון ההתפצלות." כשהוא מודה בעצמו שכל כוונתו היא
לא פרגמטית אלא רק "להנמיך ציפיות!": "במקום
לשאוף לסיים את הסכסוך ולכבות את השנאה, נסתפק בניסיון להפוך בעיה קטלנית לבעיה
כרונית."
איך זה
מתחבר עם "הפרגמטיזם הבן-גוריוני?" רק גודמן אולי
יודע, למרות שאני בספק...
עד כאן
ההקדמה הנרחבת לחלק ג' שכותרתו משום מה היא:
"מרחב השיח הפרגמטי"...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה