"הבאואריזציה"
של המציאות בישראל
 |
| ארדואניזציה מטילת אימה |
היסטוריונים
"שדברים בוערים בעצמותיהם," סביר שעשן חודר לראשם ויש והם שוכחים את
משנתם המלומדת, שמיומנותה הוא הסיפור הנוח של העבר, ולפתע חוטאים וגולשים לתחום, שצפוי
להיות נפתל וזר להם, ההווה. לכן הם מסתבכים בהבנתו, תועים בתוכו ומאבדים את דרכם רק
משום "שבוער להם"!
 |
| באואריזציה - חרדתו של פליט |
כך קרה
לפרופ' יהודה באואר, חוקר עבר השואה, וכזה הוא מאמרו המלומד, המתאמץ להפחיד אותנו
בחיזוי אימת ההווה.
יש אכן
התפתחויות, קורים שינויים, חלקם מדאיגים. צריך לשאול שאלות, נדרשת ערנות, נדרשות
תשובות, ולא יותר!
אחת משיטות
ההפחדה העצמית הקלאסיות היא המצאת חידוש: הפיכתו של שליט חי מפחיד למושג: "ארדואניזציה"
איזה פחד!
מה רע
באטאטורקיזציה? לזכר "התורכי הנאור". מה רע "בטוטליטריזציה"
הישנה והמוכרת? מה רע בסתם "הגבלת הדמוקרטיה"? הגדרה פשוטה ברורה
ומדויקת. איזו המצאה חדשה המציא ארדואן שהוא זכה לכבוד המפוקפק הזה?
ועתה לכמה
מקביעותיו הנחרצות והבוערות בעצמותיו של פרופ' יהודה באואר ולליקויים שלו בהבנת
ההווה:
(-)
ציטוט: "אז ככה (או אחרת?-ג.ג.) ישראל 2017 עומדת איתנה על הרצף של התנועה
הגלובלית האנטי ליברלית..." ואני
תוהה על יסוד מה?
מעבר לכך,
שהטענה שקיימת איזו "תנועה גלובלית " מחייבת הוכחה, מהיכן הבטחון הזה
שישראל עומדת שם באיתנות?
"הליברליזם"
הוא אכן חזון גדול, אולי הגדול ביותר שהגה האדם, אבל כהיסטוריון בכלל וכחוקר שואה
בפרט, מצופה מיהודה באואר שיכיר במציאות, הליברליזם הוא גם "בעייתי"! כי
יש לו חולשות: ראשית, הוא תאום סיאמי לדמוקרטיה, שנית, אין בו כשלעצמו מענה מספק
ללחצי המגדריות של האבולוציה החברתית (הביולוגית). ולכן לאורך ההיסטוריה המודרנית הקצרה
שלו, הוא נכשל במניעת קטסטרופות חברתיות! מסתבר שהוא מועיל יותר לפרט, והרבה פחות
לכלל המגדרי בעתות משבר. "ליברליזם" היה קיים כבר מימי יוון העתיקה אבל כבר
אז ומסתבר שגם היום, הוא נחלתם של המשכילים "השבעים", ואת
"הרעבים" והבורים הוא פחות מרשים. אבל מכיוון שהוא צמוד לדמוקרטיה, והיא
מתיימרת להעניק לכל המגדרים את אותן הזכויות, נוצר קיטוב מובנה שגורם לקושי שלטוני
ממשי בקבלת החלטות המנוגדות לדחפים המגדריים. המתבטא בעיקר בעתות משבר ומחמיר עוד
יותר בחברות או מדינות הטרוגניות.
יש ויסתבר
"שהליברליזם" הופך "לכסות יפה" שמסתירה מציאות נצלנית
"מכוערת". אלה הן בעיות אמיתיות שדורשות פתרונות! "והעמדתה
האיתנה" של ישראל על הרצף "האנטי ליברלי" אינו פתרון כזה. זאת לכל
היותר הודאה בקיומה של הבעיה. וכאן את הפתרון האפקטיביים צריכים למצוא דוגלי
הליברליות, לא יריביהם!
(-)ציטוט:
"רוב האוכלוסייה, מתוך פחד, רואה
בלאומנות-דתיות-אנטי ליברליות מוצא למצוקותיה!" פחד ממי? פחד ממה? ומאיפה נשאב
המידע הזה, על "הפחד" של "רוב האוכלוסיה?" ומאיפה הביטחון הזה,
ששליטה בתקשורת לבדה, מבססת שלטון יציב כלשהו, ליבראלי או אנטי-ליבראלי? ומאיפה
המסקנה ששליטה בתקשורת די בה לזכות בתמיכת רוב האוכלוסייה? למסקנה כזאת יגיע מי
שמראש מטיל ספק בתוצאות הדמוקרטיה ומטיל ספק ברוב האוכלוסייה. הזה ליברל??
ל"אימת
האסלאם והפלסטינים" עלינו כאן, מלאו כבר מאה שנה! זה הפך "לחם חוקנו!"
מתי ואיפה נמצא מיתאם בין העדפות הפוליטיות של רוב העם ושינויי דרגות "הפחד"
מפניהם? הצורך לביטחון זה המרכיב המרכזי, לא הפחד! לביטחון יש מגוון
די רחב של מרכיבים, (אחד מהם שלום, או הצבא חזק, וישנו גם מרכיב של יציבות
השלטונית, ועוד)
(-) אבל מוצג עוד "פחד"! הפעם מפני זה שהעם הפלסטיני "יזכה
בדין לתמיכה גדלה והולכת בעולם!" אז מה הלו"ז של להתממשות הפחד? חודש? שנה? חמש שנים? ונניח
שזאת חרדת אמת, מה יקרה לנו? בתרחיש גרוע תקום מדינה פלסטינית שאתה נצטרך להמשיך
ולהתמודד באופן כזה או אחר. אבל למה הפחד? זה הרי זאת לא איראן זה רק פלשתין!
(-) בגלל קוצר היריעה אסתפק בעוד קביעה אחת: "ישראל מאבדת את
הציונות" כאן חוטא ההיסטוריון באואר לתולדות הציונות הצעירה במושגים
היסטוריים. באואר קובע שהליברליזם והציונות חד הם! קביעה במקרה הטוב היא טעות
במקרה הרע הטעייה! הציונות באה לעולם כתגובה לתחלואי הליברליזם כלפי העם היהודי.
מטרתה של הציונות הייתה ועודה מגדרית יהודית בלבד, מתוך שאיפה וחתירה
לליברליזם מרבי בתוכה וסביבה. זכותו של העם היהודי למדינה משלו עם רוב יהודי,
נובעת רק מרצונו כקולקטיב ונסמכת על מעשיו, תוך התחשבות במדינות לאומיות אחרות. לא
כחיקוי להן ולא "כל עוד הן קיימות!". ומשכך הדבר, נדרשת בחינה מחדש
של הקביעה: "ששלטון ישראלי על כל השטח שבין הים והנהר מקדם את ביטול
הציונות" ובחינה מחדש של הקביעה הנוספת: "שהרס הציונות הוא המדיניות של
הימין החילוני הדתי-משיחי השולט כאן!" הציונות אינה אידאל דתי מקודש! מקורה
ויסודה חילוני ופרגמטי, ולכן בעולם ובמציאות משתנים מחייבת החילוניות לבחון ללא
חשש את הציונות מחדש בכל השתנות. באואר נושא כאן את שם הציונות לשווא, כי הוא מלא
בפחדים. באואר מתכוון לחילוניות היהודית אך פוחד לבטא זאת בגלוי כי נדמה לו בטעות
שהיהדות שבה אל הדת.
(-) לסכום:
הנאורות החילונית המערבית במאה הקודמת הצמיחה רעיונות
נפל גדולים, הקומוניזם שהאמין ביצירה בכוח של חברה שויונית נטולת מגדריות. הנאציזם
שהאמין בדרויניזם חברתי המקנה שליטה לגזע אלפא. או הליברליזם דמוקראטי שהוא מאין "פופטום
מובילה" המניע מעצמו את עצמו. ומתברר שהקפיטליזם האבולוציוני מביס את כולם.
הציונות החילונית הכילה בקרבה מכל אלה, ולכן היא כנראה עדין שורדת. עד כדי כך נושמת,
שאפילו הדתיים מתקרבים אליה היום. הם מבקשים להטביע בתוכה את חותמם אבל זה מן
הסתם, יחייב אותם להתפשר.
"ההפחדה
מפני" או במונחה כאן "הבאואריזם," אינו מענה מספק לדחפים המובנים
של האבולוציה החברתית שלנו.
רק
בחילוניות לבדה טמון הפוטנציאל להגעה לאיזון חברתי ופוליטי לטווח ארוך בתוכנו ועם
סביבתנו בדרכי שלום, ולזה צריך לחתור בגלוי, לחילוניות לאומית יהודית בצד חילוניות
לאומית ערבית.
גד גזית –
רעננה. יום שני 01 מאי 2017
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה